הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

והיית לנו לעיניים

"וַיֹּאמֶר, אַל-נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ: כִּי עַל-כֵּן יָדַעְתָּ, חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, וְהָיִיתָ לָּנוּ, לְעֵינָיִם." (במדבר י', לא) היום נופלת האזכרה הרביעית של אבי זיכרונו לברכה. הוא נפטר בפרשת יתרו ובזמנו, מצאנו משמעויות מפתיעות לצורך העניין. לדוגמא, גם אבי היה "אבו אל בנאת" ועל יתרו נאמר שנכדיו היו פונים אליו בתור "אבא" ואצלנו הנכדים קראו לאבא שלי Daddy. עברו ימים והתיישבתי פעם ללמוד ...

קרא עוד »

התמודדות

אישי נסע לדרום אפריקה כדי להיות קצת עם אמו ולתת לה תמיכה. הבנתי את הצורך שלו לנסוע אבל היה לי גם קשה עם זה, אני מודה (כזכור, הוא נסע די הרבה בחדשים האחרונים). בארוחת ערב, גם בן האחד-עשרה אמר כמה קשה לו שאבא נסע עוד פעם ושהוא מבין שסבתא שלו זקוקה לו "אבל ארבע ימים? זה כל כך מעט…" כמה ...

קרא עוד »

עניין של הגדרה

הבנים התווכחו ביניהם על המשמעות של להיות "בלתי נראה" (invisible) וראיתי שהגדול מתוסכל מהקטן, שנאלץ להסביר את עצמו כמה פעמים עד שהגיע למשפט הזה: "כשבן אדם מת הוא נהיה בלתי נראה." בכך בא הדיון על סיומו. מה תוכלו לומר מול אמירה כזאת?

קרא עוד »

ילדים להעריך

החיים שלנו השתנו בחדשים האחרונים, מכל מיני סיבות, ואחת ההשלכות היא ירידה במספר המשתתפים ב"ארוחת הערב המשפחתית" היומית. בעצם, לא פעם, יוצא שאנחנו שלושה: שני הבנים הקטנים ואני. אני זוכרת בתור ילדה שמדי פעם, אבא שלי היה נשאר מאוחר בעבודה ואמא היתה יושבת אתנו כשהיינו אוכלים. יושבת אבל לא אוכלת. לאכילה היא היתה מחכה עד שאבא יחזור והם היו אוכלים ...

קרא עוד »

ילד עם ערכים

בן השבע שלנו נהנה מדי פעם להוציא מהמגירה שלו כל מיני חפצים מימי קדם ולהתבונן בהם, למשל, אלבום תמונות מצ'וקמק מגן שלוש. "הנה תמונה ממש טובה," הוא מכריז בכניסתו אל המטבח ומצביע על התצלום שנבחר בתור עטיפה לאלבום כולו. מדובר בתצלום קבוצתי שאחותו הגדולה הציעה לא פעם לזרוק לפח – כל הילדים עומדים בשורות ומחייכים למצלמה, כולם חוץ מן הנסיך ...

קרא עוד »

סיכום

אם הייתי מסכמת את חצי השנה האחרונה הייתי אומרת שהזדקנתי בו בכעשור. במחשבה שנייה, נראה לי שככה גדלים בני אדם בכלל, לא באופן הדרגתי, בקו ישיר מקביל למעבר הזמן אלא במעין מדרגות, ואולי בעליות ומורדות, לעתים תלולות, בצוקים. כלומר, זה לא נכון מה שמלמדים את הילדים שכל יום הולדת – הופ! הופ! טרה-לה-לה, גדלתי בשנה. זה תלוי.

קרא עוד »

החלום ושברו 2

הבן שבכיתה ה' נאלץ על-ידי המורה שלו לכתוב סיפור קצר בעל 500 מלים. "נאלץ" אני אומרת כי הוא הדגיש שוב ושוב בפני שהוא כלל לא מעוניין לכתוב סיפור קצר ושהוא גם לא מסוגל לעשות כן. "אבל בדיוק סיימת לכתוב חוברת קומיקס," הזכרתי לו, "למה שלא תשכתב את הדמויות ואת העלילה בצורה של סיפור קצר?" הילד הסכים, התיישב לידי והכתיב — ...

קרא עוד »

ובכל זאת

כשהילדים שואלים אותי מה הצבע האהוב עלי, אני עונה אפור. לא ברור שאפור הוא אכן הצבע האהוב עלי כי איך בכלל אפשר לדעת מה הצבע האהוב עלייך. אבל שמתי לב שיש לי נטייה לבחור באפור. וגם לראות באפור, כלומר, מעולם לא לבן ולא שחור — בלבד. במשך הזמן, עליתי על שתי תכונות נוספות שבי, ויכול להיות שהן קשורות ויכול להיות ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר