הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית

      היום שלחה אלי חברה לינק למאמר מפחיד עד מאד מאד. מדובר בתופעה חדשה בארה"ב (איך לא) לה נתנו את השם חיבה (איך לא) ה-מומי ג'וב. ובעברית איך לעבוד על אמא.  לא סתם. ממש. עבודה, סכינים, תפרים, לחתוך ולהדביק, ליצור אמא אחרי כאמא לפני האמהות.  לי קשה אפילו לכתוב את הדברים. כבר דיבתי כאן על התופעה החוזרת על ...

    כשהיינו קטנים היינו מחכים בכיליון עיניים לחג שמחת תורה, אז היו מחלקים שוקולדים (וגם דגלים) בבית הכנסת. אולם, למעט האירוע השנתי הזה, כמעט ואינני זוכרת מהומה גדולה סביב הנושא של מתן ממתקים לילדים. בטח להורים בני הדור של הורי לא היו אותם סיבוכים והסתבכויות שמכניסים בנו כל יום שני וחמישי סביב הנושא של האכלת ילדים. בכלל, נראה לי ...

  לפעמים, בלילה, אני נאלצת לאכול קערה שלמה של גלידה איטלקית בטעם פסיפלורה רק כדי לא להירדם, כדי שאוכל לנצל את השעות השקטות בבית, לעבוד קצת, להספיק לעשות משהו!  ולפעמים העבודה היא סתם תירוץ.  

הפוסט נקרא על שם קבוצה אמריקאית הפועלת לקדום זכויות נשים במנופאוזה. שמו רומז על גלי החום מהם עלולות נשים לסבול בתקופה זו של חייהן.  היום למדתי שהחודש שחלף הוקדש לערנות לנושא המנופאוזה.  לציון האירוע, דהיינו, סוף החודש ההוא, החלטתי להביא כאן לינקים לשני מאמרים העוסקים בנושא, אחד באנגלית, אחד בעברית. אך לפני כן ברצוני לומר כמה דברים: למען האמת, עד עכשיו, אני כמעט ...

            אני עושה את שוב: מביאה כאן דברי חברתי ועמיתי רות (פ) שהגיבה לפוסט קודם שלי כי הדברים דורשים עיון ודיון משלהם.  וכך היה: בפוסט הקודם הבאתי את דבריה של אליס מילר, אותם אני מביאה כאן בתרגום הנדיב של שירה:   "אקטיוויזם הוא שכר הדירה אותו אני משלמת עבור מגוריי על פלנטה זו."   בתגובה, ...

אותו אני משתדלת לאמץ כמוטו: Activism is my rent for living on this planet Alice Walker ובתרגום חופשי שלי (הצעות לשיפורים תתקבלו בברכה): אקטיוויזם הוא שכר הדירה שלי תמורת היותי חייה על הפלנטה הזאת

      כשהיינו קטנות היינו מבלות ימים ולילות בקישוט הסוכה. שש בנות, שתי זוגות מספריים שתמיד הלכו לאיבוד, ושלל ניירות צבעוניים. אחותי הגדולה פקדה עלינו, הורתה לנו מה לעשות ואיך באיזה צבעים וצורות. בוקר ערב חג היתה אחת מאיתנו עולה על הסולם היחיד שהיה לנו והאחרות הצטופפו מתחת לרגליה, מוסרות את הפרחים, הפנסים מנייר, ארבעים ושתיים שרשרות הנייר מסודרים ...

      בני הלך היום למסיבת יום הולדת של חברה לכיתה. משבאתי לאסוף אותו סיפרתי לו שהגיע אלנו הביתה חברה טובה שלנו מדרום אפריקה, שהיא מאד אהובה עליו. הוא התאכזב על כך שאיחר לפגוש אותה. תיראה, אמרתי בקול אימהי שקול, אם היית בבית, היית מפסיד את המסיבה – You can't have your cake and eat it. האמת, אבא שלי ...

    היום גילתי שעבר המועד להגשת מועמדות למלגת פוסט-דוק אחת שחשבתי לנסות.  אינני יכולה להתכחש לכך שבמידה מסוימת נתתי למועד הזה לעבור וזאת על אף הרצון שלי לקבל את אותה המלגה.  למה? למה? למה? עשיתי את זה לעצמי?  ואל תאמרו לי מהפחד להיכשל. אני למידת כישלונות. זה גם לא מזיז לי ליפול בדרך כלל. אני מודעת לכך שכדי להצליח ...

          מדהים אותי איך 24 שעות (בעצם, יותר קרוב ל-26 יוצא תמיד) כל כך מפריעים לסדר היום של הבן אדם ואף עלול להוציא אותה מדעתה. לי זה תמיד גרוע דווקא ביום שאחרי. הצום עצמו נוטה לעבור לי ככה, די בסדר. אני רעבה, אך לא הרבה יותר ממה שאני בדרך-כלל בבית הכנסת. רק אחרי הצום מגיע הכאב ...