הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית

  האמת היא, וזאת דעתי בלבד, לא יצא לכולם כל כך רע מן הסיפור הזה. הורי הרי קיבלו במקום בן שש בנות מסורות ואנחנו? הנה לפחות הטייק שלי (שונה כמובן מזה של אחיותי ובכל זאת):   איני אומרת שקל לסחוב איתך הידיעה שכל סוד קיומך נעוץ ברצון להוליד בן ומכאן היותך כישלון במהות. יחד עם זאת, לעולם לא הרגשתי שהורי ...

    הורי הולידו שש בנות שיהיה אחת לכל יום בשבוע ושבתות בתורנות. רק שלא ידעו זאת. במוצהר הם רצו בת ובן. ליתר דיוק כך אבי רצה — אימי נהגה לרצות מה שאבא רצה. אבל כאמור נולדו להם בת ועוד בת ועוד בת וכן הלאה. אני מניחה שהם רצו או ליתר דיוק שאבי רצה בן כדי שיוכל להעביר דרכו את ...

    כבד את אביך ואת אימך למען יארכון ימיך. ככה כתוב אבל הרופאים אומרים שבזכות הטיפול הטוב שלנו ממשיכים דווקא הורינו לחיות. אני רק תוהה אם הם מעריכים את החיים-לא-חיים האלה שהארכנו להם. התסליחנו בעת זקנתכם?   [אבקש שלא תשאירו תגובות. עמכם הסליחה.]

  הנסיעה שעשינו לחו"ל כבר הצליחה לברוח מתודעתי כמעט לחלוטין. יום אחד בלבד מתעקש לא לעזוב. הוא התחיל כבר על הבוקר — טיול (מאורגן) לפומפיי ולאי קאפרי. הביקור בפומפיי היווה עבורי התגשמות של חלום ילדות. המקום עצמו לא תאם בדיוק את התמונה שהיתה אצלי כל השנים האלה – דמיינתי עיר תוססת קפואה אך ראיינו בקושי שלוש צורות אנושיות מטושטשות. בכל ...

בפוסט הקודם דיברתי על ה"תיאוריה" שהובאה בספר eat, pray, love הטוענת כי לכל עיר המילה שלה ובין השאר כי המילה של רומא היא סקס. עכשיו, את הספר קיבלתי כמתנה מחמותי וקראתיו כשהיינו אמנם לא ברומא אבל כן באיטליה. הסתכלתי שם על האנשים מסביבי ולעתים קרובות אכן הרגשתי שהם שופעים וגם שופעים מיניות. בה בעת שמתי לב שהנשים לא מתלבשות חשוף ...

        לאחרונה קראתי את הספר eat, pray, love ובו מתארת המחברת Elizabeth Gilbert את המסע האישי שלה ממעמקי הדיכאון אל האור.  (לאחרונה תורגם הספר לעברית: ראו  http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1015053.html) כל החלק הראשון מתאר את נסיעתה לרומה וחוויותיה שם. יום אחד מגיעה המחברת, האמריקאית, למסקנה שרומה לא יכולה להיות עיר מגוריה. היא מספרת על כך לידיד שלה, רומאי בעצמו, והוא ...

        לא יכולה. לא יכולה להמשיך. לא יכולה להפסיק לחשוב על משפחות החטופים האלה ועל מה עבר עליהן ועל הבנים עצמם. (וגם על האישה הזאת שראתה את בנה נדרס שני צעדים ממנה.) לא יכולה לסבול את הצילום הזה עם אולמרט מחבק את האלמנה. (ואת התקשורת הטורפת את העצבות שלה ואת יופיה.) לא יכולה להמשיך ביומיום. לא יכולה להפסיק. ...

      מוקדש לרונית בר-לביא! מן הראוי לציין שגם בשנה שעברה גילו הסבא והסבתא אותה נדיבות ואירחו אותנו על קרוז. בפעם ההיא, עמדה שם בכניסה לספינה דיילת בלונדינית גבוהה שניסתה לדובב את בני אז בן תשע: שלום ומאיפה אתה היא שאלה (באנגלית כמובן ובנימה קצת מתנשאת אם מותר לומר). בני הסתובב אליה, יישר את מבטו לעברה וענה בצורה קולחת ...

מה עושה כל יהודי טוב כשעולה על קרוז? מה שעושה כל בן אדם אחר, אני מניחה, מחפש את שלו. אני מניחה גם שלהודים, ליפנים ולאפרו-אמריקנים למשל זה הרבה יותר קל מאשר לנו היהודים הרב-גוניים שנאלצים לחפש אחד את השני בנרות. בפועל, רק יצאנו לטיול ראשון על הסיפון וכבר סימנתי לי ווי על בני הזוג האמריקאים ששכבו להם שם בשמש, היא ...

  פעם שמעתי שהאיש ההוא ששילם מיליונים כדי להגיע לחלל מת משעמום שעות ספורות לאחר שהגיע לשם. עכשיו, לעשות קרוז זה בערך אותו רעיון אלא מה מכניסים לספינה כל מיני דברים כדי לעזור לך להעביר את הזמן: בריכה, קסינו, תיאטרון קטן, משחק באולינג, צלם, והמון המון אוכל. ישנם גם המון המון אנשים הנמצאים שם בחלל המוגדר הזה איתך, בכל המידות, בכל ...