הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית

הבת שלנו שעושה הום-סקולינג השנה חולה. היא מבואסת מאד. "מה הטעם להיות חולה,"  היא חוזרת ושואלת, "כשאת עושה הום-סקולניג?"

החיים שלנו השתנו בחדשים האחרונים, מכל מיני סיבות, ואחת ההשלכות היא ירידה במספר המשתתפים ב"ארוחת הערב המשפחתית" היומית. בעצם, לא פעם, יוצא שאנחנו שלושה: שני הבנים הקטנים ואני. אני זוכרת בתור ילדה שמדי פעם, אבא שלי היה נשאר מאוחר בעבודה ואמא היתה יושבת אתנו כשהיינו אוכלים. יושבת אבל לא אוכלת. לאכילה היא היתה מחכה עד שאבא יחזור והם היו אוכלים ...

בן השבע שלנו נהנה מדי פעם להוציא מהמגירה שלו כל מיני חפצים מימי קדם ולהתבונן בהם, למשל, אלבום תמונות מצ'וקמק מגן שלוש. "הנה תמונה ממש טובה," הוא מכריז בכניסתו אל המטבח ומצביע על התצלום שנבחר בתור עטיפה לאלבום כולו. מדובר בתצלום קבוצתי שאחותו הגדולה הציעה לא פעם לזרוק לפח – כל הילדים עומדים בשורות ומחייכים למצלמה, כולם חוץ מן הנסיך ...

אם הייתי מסכמת את חצי השנה האחרונה הייתי אומרת שהזדקנתי בו בכעשור. במחשבה שנייה, נראה לי שככה גדלים בני אדם בכלל, לא באופן הדרגתי, בקו ישיר מקביל למעבר הזמן אלא במעין מדרגות, ואולי בעליות ומורדות, לעתים תלולות, בצוקים. כלומר, זה לא נכון מה שמלמדים את הילדים שכל יום הולדת – הופ! הופ! טרה-לה-לה, גדלתי בשנה. זה תלוי.

בלילה מרחתי קרם נגד קמטים על העור שמתחת לגבות. בבוקר קמתי עם עיניים נפוחות. "אתה רואה," אמרתי לבעלי היקר, וליתר דיוק, לאדם שהנחתי שהוא בעלי היקר, "הקמטים נעלמו!"

הבן שבכיתה ה' נאלץ על-ידי המורה שלו לכתוב סיפור קצר בעל 500 מלים. "נאלץ" אני אומרת כי הוא הדגיש שוב ושוב בפני שהוא כלל לא מעוניין לכתוב סיפור קצר ושהוא גם לא מסוגל לעשות כן. "אבל בדיוק סיימת לכתוב חוברת קומיקס," הזכרתי לו, "למה שלא תשכתב את הדמויות ואת העלילה בצורה של סיפור קצר?" הילד הסכים, התיישב לידי והכתיב — ...

כשהילדים שואלים אותי מה הצבע האהוב עלי, אני עונה אפור. לא ברור שאפור הוא אכן הצבע האהוב עלי כי איך בכלל אפשר לדעת מה הצבע האהוב עלייך. אבל שמתי לב שיש לי נטייה לבחור באפור. וגם לראות באפור, כלומר, מעולם לא לבן ולא שחור — בלבד. במשך הזמן, עליתי על שתי תכונות נוספות שבי, ויכול להיות שהן קשורות ויכול להיות ...

במהלך ארוחת הערב שהתיישבתי לאכול יחד עם שני הבנים הצעירים, הצהיר הקטן מביניהם כי "רוב החלומות לא מתגשמים." הילד כולו בן שבע. חשבתי שיש כאן משהו שאינני מבינה. שאלתי אותו לאיזה סוג של חלום הוא מתכוון? תהיתי, לדוגמא, אם לנגד עיניו לא נמצאים מסוג החלומות שחולמים בלילה. אבל הוא אמר בדיוק את מה שאני חשבתי שהוא אמר: "אני, נגיד, חולם ...

ביום הרביעי של חנוכה, המשפחה שלנו התאחדה שוב. כמה חיכיתי לרגע זה. כמה חששתי שמשהו יבוא לטרפד אותו. אלא שקרוב לאחר מכן שמתי לב שאני בכל זאת ממשיכה לחשוש. התחלתי לקרוא באופן אובססיבי על שבט המסאי. מדובר בנוודים שחיים בקניה ובטנזניה ונראה שעמוד בסיסי בתרבות שלהם היא לא להתקשר מדי הדוק עם אף חפץ וגם אדם, אפילו בני משפחה. כך, ...

לקחת חופשת מחלה מן העבודה עקב מחלה מרגיש כסוג של פספוס ולכל הפחות, בזבוז. ובין כה וכה, אף אחד לא מאמין לך (דבר שרק מוסיף מלח לפצעים, כמובן). בשורה התחתונה, מזכירות בעבודה דומות מאד לעובדות בקפטריה (לשון נקבה כוללת לשון זכר): יש כאלה שנדיבות ומפרגנות מטבען ויש קמצניות וחושדות, ולא משנה שהמוצר (בין אם האוכל המוגש ובין אם העבודה אותה ...