הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

ילדה בשם שקדייה

      "אמא," שאלה אותי בתי, "יש ילדה בשם שקדייה?" "לא חושבת…" עניתי לה בהיסוס. "ובשם ט"ו בשבט?" כאן כבר הייתי בטוחה שלא. אבל תראו, אלה שאלות של טעם, שהרי שקד ופסח יש. מדוע בעצם? יש לנו אריה וזאב אולם אין נמר, כלב או ברדלס. מה אומרים ים, אגם וגל, כאשר אין שלולית? או טל, קרן וקשת כאשר גשם וענן אינם? דבורה, ...

קרא עוד »

עיר מאוחדת

מוקדם בשבת בבוקר, רחובות ירושלים מתחלקים בין אלה שהשכימו להתפלל לבין אלה שהשכימו להתעמל. ומי אמר ששתי דתות לא יכולות לדור זו לצד זו בעיר הזאת!

קרא עוד »

נקמה מתוקה

אני באה משורה ארוכה של אמהות מסורות מאד אך גם מבוגרות (יחסית). אני תוהה אם זו איננה סוג של נקמה.

קרא עוד »

נקמה מלוחה

  השבוע סיימו בגן את נושא המשפחה ולכבוד האירוע הוזמנו למסיבה. אני לא יכולה להישאר אדישה ברגעים כאלה. אני מתמלאה בדמעות במפגש עם עיני בתי השרה אמא יקרה לי. אך בעיקר רע לי, למשמע עוד שיר ועוד שיר ועוד (תמיד עוברים את גבול הסבירות בעניין הזה) על מי זה אמא ועל מי זה אבא, וליתר דיוק על מהם אמהות ואבהות ...

קרא עוד »

אפקט הפלייסבו

לאחרונה התחלנו לקנות קצת ירקות ופירות אורגניות. אני חייבת להודות לכם שציפיתי מהן להיות רופפות וחיוורות ולפעמים אני ממש מתפלאת לראות אותן – כאלה בהירות, חלקות וזקופות. אף עולה בלבי מדי פעם ופעם התהייה שמא נקטפו הן ישר מן המדף של הסופר הקרוב. אולם ברגעים אלה אני מיד נוזפת בעצמי: תראי, חמודה, חבל לחשוד ככה, הרי חצי מהערך הבריאותי של ...

קרא עוד »

לא קרה כלום

פעם אמרה לי פרופסור לאנתרופולוגיה כי כל מהגר נעשה באופן טבעי אנתרופולוג של המדינה החדשה בה התיישב. אם כן, בטור מהגרת ישראלית, אני מבקשת מכם, הישראלים האוטנטיים, להסביר לי: למה כשילד נפגע, אמנם בצורה קלה ככל הנראה, אומרים לו "לא קרה כלום." ואל תבינו אותי לא נכון, אני לא בא לבקר, אני רק שואלת בכנות: הילד ניגש בבכי אל המבוגר ...

קרא עוד »

לא משחק ילדים

      אינני מצליחה להוציא מהראש את השורות שהשאירה כאן שירתנו לאחרונה: מעתה ועד תום המלחמה האומללה הזאת הבלוג שלי בשביתה… כל כך הרבה אופטימיות יש בהן בעיני! על-פי המבט הפסימי יותר שלי, "התום" הזה טרם נמצא בתווך הראייה האנושית. במילים אחרות (שלי):   הילדים רבו (כמעט) עד זוב דם ועד אשר אמרה הקטנה, "בואו נעשה ברוגז." כמובן, התכוונה ...

קרא עוד »

אתנחתא

היום הייתי כאשר בני גילה אחת ההנאות הגדולות ביותר של הילדות – קפיצה אל תוך ערימה של עלי שלכת יבשים. זוכרים?

קרא עוד »

מי צריכה קצת קסם?

    בשבת היינו אצל הוריי ובמרוצת היום ראיתי על הדלפק בחדר האמבטיה קרם בשם המסקרן ביותר של קסם. משניגשתי לקרוא את האותיות הקטנות ראיתי שהוא נועד להלבנת העור – ובתור שכזה שייך ככל הנראה לעובדת הפיליפינית. אני זוכרת מימי ילדותי בדרום אפריקה שלפעמים הייתי רואה נשים שחורות ברחוב עם כתמים לבנים מכוערים על פניהן וידיהן ואימי היתה מסבירה לי ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר