הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית

    מי מכם זוכרים אולי את הסיפור עם הציפורים  העירוניים שלדמו לחקות פלפונים* וכו'. אם כן,  היום שמעתי משהו משגע ממש: פלפון שעושה קולות של ציפור! ומי אמר: "אם תעוף הציפור, לא ישיר עוד שירים"? ולמי בכלל אכפת? * http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=9885&blogID=39    

    בהמשך לפוסט הקודם, אני מבקשת לחלק אתכם כאן כמה מחשבות ראשוניות, למרות שיש לי אותן כבר זמן רב:   לדעתי, כל הבעיה עם "עבודה" היא הכסף. זאת אומרת, כמו שאומרים ש"אין לערבב חברות עם כסף" כך גם צריך להיאמר בקשר לעבודה. אני יודעת, אתם תגידו לי בתגובה שזה בכלל לא מציאותי וכו' וזה נכון אבל מותר גם לחלום, ...

כמה עלובים אנו האנשים באקדמיה: רק מחכים לחופשה הבאה כדי שיהיה לנו סוף-סוף קצת זמן – לעבוד!

  פורים בביה"ס והבן הגדול מתחפש למרגל או איש שב"כ … אתם יודעים, הגברים האלה שמסתובבים באירועים עם חליפה מגונדרת ומדברים אל האוזן שלהם. לכבוד האירוע הוא ליווה רובה דימוי-16M מחבר ובבוקר הבן הקטן מצא אותו וחשב שמדובר בכלל במצלמה. אז הוא הסתובב בכל הבית, הפנה את הקנה אל כל אחד מאיתנו וצווה "סיי צ'יז!" מה אני אגיד לכם? את ...

את הילדות, נראה לי, ניתן להגדיר כך: סדרה של החלטות לכאן ולכאן: לכאן – מה שהוריי עשו לי לעולם לא אעשה אני לילדיי בבוא היום, ולכאן – מה שהוריי עשו לי בוודאי שאעשה גם אני עבור ילדיי בבוא היום. וההורות מהי? אותה תקופה בה את נוכחת לדעת על איזה מן ההחלטות האלה הצלחת לשמור – לכאן ולכאן.

  בשישי בבוקר, בעודי מרחק לא קטן מן הבית, תפס אותי הגשם. מה זה גשם! סערה, רעמים, ברקים, ברד שרט אותי על פני, ואפילו מעיל לא היה לי. טוב שזה קורה מדי פעם, פגישה כזאת פנים-אל-פנים עם איתני הטבע, להזכירך בכמה את בעצם כלום.  

מחר יש לי מבחן, זאת אומרת, הסטודנטים שלי נבחנים עבורי. לא נעים לי מזה. בכלל אינני מסכימה עם השיטה הזאת. אני הייתי דורשת נוכחות בשיעורים עם הכנה מראש – קריאה וכו' – וזהו. ככה זה עובד באוקספורד עד כמה שאני מבינה. וככה לומדים לדעתי. השיטה כאן היא הפוכה לגמרי: לא צריך לבוא לשיעורים וכל מה שחשוב הוא הציון. אתם לא ...

    לאחרונה קראתי בעיתון שציפורים אורבאניות בנות ימנו למדו לחקות כל מיני קולות קידמה – צופרים, אמבולנסים, אזעקות של מכוניות וכן הלאה. הלא זה נהדר! לא, באמת, תראו איזו נקמה מתוחכמת מצדו של הטבע: אנחנו הצפנו את האווירה בכל מיני רעשים מזהמים, ואילו הציפורים החמודים האלה החזירו לנו מנה אחת אפיים – מצפצפים עלינו עם הקולות הכי מצמררים ומעצבנים ...

      "אני יודעת איך ה' ברא אותי," אמרה לי הילדה.  "נו" עודדתי אותה.  אז היא המשיכה: "שם קצת נזלת…."  אוי, חמודה, אני מזדהה, כמה אני מזדהה!      

נוכחתי בעיתונות השבת. הכתבה (המצוינת של מרב סגיב עליה אני ממליצה בחום*) טיפלה בנושא הכללי של זכויות יולדות ואני הייתי אחת המרואינות בה. להופעה בעיתון יש כמובן גם צד אפל, והוא יצירת וודאות קרובה שביום מן הימים יקום אדם ויעטוף דג מת — בפרצוף שלך!       * מרב סגיב, "תוצרת בית", 7 ימים, ידיעות אחרונות, 13.2.2009