הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית

    הדבר שמפחיד אותי יותר מכל הוא שישתבש עלי דעתי. כך היה אבי אומר עוד בימים כשהחל לראות את הזקנה מתקרבת אליו. ואילו אני ברגעים אלה הייתי חושבת לעצמי, אולי דווקא ההפך עדיף, שלא נדע מה עלה בגורלנו. אוי שלא נדע. שלא נדע.    

    ואמא שלי? קרוב לוודאי שהיא היתה מפסיקה לדבר ממיילה בשלב כלשהו. ויש להניח כי גם ללכת היא לא היתה יכולה להמשיך המון זמן. ובכל זאת, היום שבו אמי איבדה לחלוטין את היכולת ללכת או לדבר היה אותו יום בו היא חזרה מבית החולים עם מגוון כדורים צבעוניים. הכדורים האריכו את החיים שלה, אבל הוציאו מהם את אמי.   ...

סבתא וסבא רואים אותנו? שאלה אותי בתי הערב באמבטיה. אנחנו לא יודעים, עניתי לה בכנות, וגם לא אם הם שומעים. האמת, לפעמים, כשאני מקרבת את פניי אל פני אבי, ושואלת אותו מה שלומך, אני כמעט בטוחה שאני רואה אותו מגלגל את עיניו, כפי שתמיד היה עושה, ספק מתוך סרבנות עיקשת לחשוב על עצמו במונחים של רחמים עצמיים, ספק בכדי להסתיר ...

לרגל ביצוע שיפוצים בדירתם, מתאכסנים הוריי באחד מבתי המלון הירושלמיים. בלובי ראיתי את השלט הבא: "חגיגות 90 שנה למחלות מין ועור". 90 שנה למחלות מין ועור — סיבה למסיבה למופת, הלא כן? לקראת הצהריים החלטנו לצאת החוצה כדי שההורים ינשמו קצת אוויר. אולם בימים אלה, אין זו אלא הזמנה אישית להצטרף לרבבות של מעשנים שנוטים להצטופף מסביב לכניסות בניינים. במקרה ...

          קראתי בצער על האשה שנהרגה בידי ילד בן עשר על אופניים אבל לא בתדהמה. אני עצמי נדרסתי לא מזמן על-ידי נער רכוב. (למזלי, היה שם אוטו חונה שבלם את הנפילה והציל אותי מנזקי גוף חמורים.) שיט זה כל מה ששמעתי מפי אותו רוכב בעודי עפה באוויר ורואה רק שחור בעיניים. לאחר שנחתי שאלתי אותו איך ...

הנה בפניכם כוח נשי במלוא עוצמתה. ראו הוזהרתם. http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=3238527

  כמובן, הקטע המצחיק תקראו עצוב בכל סיפור העייפות הכובשת ומשכיבה הזאת הוא כל השעות בהן אני שוכבת ושוכבת ולא מצליחה להירדם בכלל. לעניין זה ניתן כמובן להטיל את האשמה על הילדים ולהבדיל על היתושים אולם אלה המחשבות שנושכות הכי עמוק.   נ.ב. אולי אני דווקא כן אלך לאיזה שיעור תיקון ליל. לפחות כך אני מבטיחה לעצמי קצת שינה הלילה. חג שמח  

  בעקבות ההערה של רותפ לפוסט הקודם אצלנו, כשאחד אומר אני עולה למיטה לקרוא, השני פורץ מיד בצחוק פרוע. הרי ברור שלא יחזיק מעמד דקה. בן זוגי אף ניסה פעם לנצח את השיטה ולקח איתו למיטה בנוסף לספר גם ספל קפה חזק. זה לא עבד. הוא נרדם עוד לפני שהספיק לשתות אותו. רק לאחרונה הוא הצליח לסיים סוף-סוף עמוד 29 ...

מצטערת שבקושי הייתי כאן לאחרונה — לחץ, לחץ, לחץ. הנה אחד הדברים שעשתה אימי שעליהם אמרתי שלעולם לא אהיה כמוה: לילה לילה היתה נרדמת על הכורסא בסלון ומי יודע מתי היתה הולכת לישון אם בכלל. והנה אני, מתמוטטת יותר ויותר על הספה בערבים ונאלצת לענות את עצמי על-ידי סחיבה למיטה בשעות המוזרות ביותר של היממה. אם כן, התפוח אינה קורסת ...

It's my blog and I'll cry if I want to.