הבן הקטן שלנו מתחיל היום כיתה א'. שאלנו אותו איך הוא מרגיש. הוא אמר, "אני יודע. אני יודע שהיום הראשון יהיה כיף ושהיום השני יהיה כיף אבל אחרי זה, כבר לא יהיה כיף." אוי. שאלתי אותו אם מישהו סיפר לו את הדברים האלה (ברור שחשדתי באחיו הגדולים) אך הוא ענה לי, "לא, הבנתי את זה בעצמי." וכולנו שחררנו אנחה כבדה והבן הגדל, שמתחיל עכשיו כיתה י"ב, אמר שכן, שככה יהיה, מעכשיו ובמשך שתיים עשרה השנים הבאות. בעזרת השם.