הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
בפעם שעברה שזוגתי נסע לפרק זמן הוא ליווה קבוצת שמיניסתיים לפולין. דווקא אני זאת שדחפתי אותו לנסוע כי זה חשוב. בפועל לא כל כך עמדתי במשימה. הייתי בחודש התשיעי להריון שלישי ובשנה חמישית לדוקטוראט עם דד-ליין אחרון מיד לאחר שובו הצפוי. ערב אחד הוא התקשר אלי והתחלתי לשפוך לפניו את כל אירועי היום הנורא ההוא: השלט לאוטו הפסיק לעבוד (אחר-כך התברר שפשוט הקלדתי את המספר לא נכון), מכונת הכבישה התקלקלה (אחר-כך התברר שפשוט לא לחצתי על הכפתור הנכון), הדי-וי-די הקרין רק שלג באוגוסט (לא זוכרת אם באמת היה או לא היה) ואחת הבנות הקיאה מדי שעה. הוא אמר לי שבדיוק יצאו מביתן במחנה בירקנאו לזכר מליון הילדים שנספו בשואה. בשלב הזה נותק קו התקשורת בינינו.
הכל בסדר, אבל ברגן בלזן לא נמצא בפולין, אלא בגרמניה…
תודה על התיקון, חנוך. אתה רואה שאני במצב של כפתורים לא-עובדים!
"בשלב הזה נותק קו התקשורת בינינו". חזק ביותר. תיאור תמציתי ומדויק – אהבתי. תרצה.
אני מתה על התיאורים שלך. גם אני מצדיעה לחברות החד הוריות. והפרופורציות – כן, צריך לחזור אליהם.
מצמרר ומצחיק באותו רגע, איזה רגע משונה.