הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
לא נכון שלא הרגשתי כלום כששמעתי שהאפיפיור מגיע לירושלים. אדרבא, חששתי, כי ידעתי שיהיו פקקים נוראים ושחצי העיר תיסגר לשימוש. וכך היה. ובכל זאת, היום לקראת ערב מצאתי את עצמי בחוץ, כששמעתי את התופים (בליווי מיותר לחלוטין של חמת חלילים). התופים נשמעו כל כך המזרח התיכון, כאילו הם היו כאן תמיד, עם הקצב העמוק והכבוד עצמי שלהם. הם, לא הנגנים, הם עצמם. תמיד הזיווג של קולות התופים וחומות העיר העתיקה עושה לי את זה. התרגשתי בשביל ההמון שהתאסף לצדי הכביש כדי לראות ולברך את המנהיג שלהם והתרגשתי עוד יותר כשניסיתי לדמיין לעצמי מה האיש עצמו מרגיש. בום, בום, בום.
אני אוהבת ריגושי בום בום ובלבד שאהיה מוגנת מפני ההמון. והאפיפיור הזה גבר כלבבי:)
איזו דרך לדעת שגם אַת ירושלמית!
:))
תודה על השיתוף פעמיים: פעם על העלאת החוויה שלך, פעם נוספת על ההרגשה של היכרוּ עם המציאוּת הירושלמית.
יום נעים.
צ"ל היכרוּת. מקלדת סוררת. :))
יפה תיארת, אומי. אבל חמת חלילים – אני אוהבת מאוד. בדמיוני רואה סקוטים ב-קילט. מסיפורי הוריי הבנתי שבזמן המנדט הבריטי נשמעו צלילי חמת חלילים בארצנו