בננות - בלוגים / / ביקשתם תמונות מהשלג בירושלים
הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

ביקשתם תמונות מהשלג בירושלים

 

 

 

זה מתחיל בדרך כלל בגשם עם פצפוצי קרח וכל בני הבית נדבקים לחלונות ומתווכחים אם בשלג מדובר ואם הוא ייתפס. בכלל נראה לי שזוהי הזדמנות טובה לבחון את מידת האופטימיות/פסימיות הטבעית של כל אדם ואדם.

 

הכי קסום הוא כשזה קורה באמצע הלילה. את פותחת את הווילון למראה הלבן הנערם לאט לאט באור הסגולי. כמעט ניתן ללקק את השקט.

 

בבוקר אף אני יצאתי עם כל המשפחה ותבינו, זה לא דבר קל. שהרי רק מגיע השלג וכבר נעלם כובע הגרב שישב על המדף ליד המדרגות במשך שבועות ולמצוא זוג כפפות נהפך למשימה בלתי אפשרית.

 

בכלל נראה לי שזוהי הזדמנות טובה לבחון את רמת ההשתכרות ורמת ההתארגנות של כל שכן ושכן. בקצה האחד נמצאים השכנים מלמטה עם חליפות סקי סטייט אוב דה ארט. בקצה השני נמצאים אנו עם גרביים בצבעים שונים על הידיים ושקיות מן הסופר על הרגליים.

 

איזה תענוג זה, גם למבוגרים, להרים אגרופים של שלג על גבי האנשים שאת הכי אוהבת כמו על אנשים זרים לגמרי. אך נדמה שרק הילדים יוצאים לעשות את זה שוב ושוב גם שהשלג מתחיל להידמות יותר לבועות של קרח צפות בשלוליות קפואות.

 

למחרת נוטרים רק חלקי גופות של בובות שלג פזורים לצידי הדרך. בטן פה. גזר שם. במרכז העיר אלה סתם גושים של לבן צבועים בשחור. מדי פעם ופעם נוסעת ברחובות העיר מכונית עם לבינה של שלג על הגג. ברור שנוסעים בה רק כדי להשוויץ.

 

 

 

 

 

8 תגובות

  1. איזה תאור מתוק. לא צריך תמונות ראיתי הכל(עם עזרה של שקיות הניילון של רונית. אומי את נהדרת!

  2. רונית בר-לביא

    :)) נורא חמוד.

    "בטן פה, גזר שם",
    איזה תיאורים.

  3. קטע יפיפה.

  4. "ללקק את השקט" – מקסים!

    • נתת ביטוי לשלג מחמם את הקינאה שלי לירושלמים. ספגנו פה קור אימתני ואפילו ענן אחד לא התנדב לקפוץ אלינו כשלג .

  5. קראתי פעמיים, בפעם השנייה עם כובע וצעיף. (= הייתי בדרך החוצה אבל נתקפתי חשק לחזור ולטעום את החוץ שלך, קודם)

  6. אני כל כך מתחממת מהתגובות. תודה רבה רבה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר