הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
מחר אני אמורה לדבר בכנסת, באחת הועדות, כנס בעד ביטול ועדות ההפלות. אני לא יכולה לומר שאינני מתרגשת, ואני מתכוונת לזה במלוא השליליות של המילה. כי זאת לא הפעם הראשונה שאני משתתפת בדיון באחת מועדות הכנסת ובכל פעם אני יוצאת מתוסכלת מאד. חברי הכנסת תמיד מדיפים תחושה שהם עסוקים מדי בעיקר בכל מיני דברים חוץ מהנושא שעל הפרק. הם נוטים להופיע במשך דקות ספורות בהן הם דואגים להשמיע כמה משפטים נחרצים ואז קמים והולכים. לאורחים שבאו מקרוב ומרחוק כדי לדבר, הח"כ היחיד שנשאר באולם (כדי לנהל את הדיון) יעניק בערך דקה וחצי על-מנת שישפוך את כל עולמו. מיד לאחר-מכן, הוא (הח"כ התורן) יסכם את הדיון ויסתלק מן החדר במהירות האור. אז קמים המשתתפים שנותרו ומתאספים בקבוצות קטנות ומתווכחים מעט בינם לבין עצמם, מקבצי נדבות, מלקקי פצעים, העיקר שמישהו ישמע משהו. אחר-כך אף הם הולכים ומצטערים שטרחו לבוא בכלל.
הפלה מאד לא בריאה לגוף האישה, בעיקר שהחודש מתחיל להתקדם.
לא בטוח שמי שבלחץ ומצוקה לוקחת את זה בחשבון.
צריך לקדם חוקים כמו חוק אימוץ פתוח דברים כאלה, אם חושבים על טובת האשה ובריאותה.
לצערי נכחתי בהפלה לא יזומה בחודש מתקדם וידוע לי על מה מדובר.
לא יודעת אם יהיה לך זמן לקרוא תגובתי זו, אבל כחחולי תקוה שהקב"ה ישים את המילים הנכונות בפיך.
כי את שליחה. הועדות הן אכן בזבוז כסף ציבורי, מי שתרצה תפיל גם ככה, אבל אולי אחת תחשוב, מי ידע, מצד שני כעת ניתנו משאבים וזה עוגן בתקציב הבריאות הנוכחי למפילות, וכך נמנעו מחולים שזקוקים נואשות תרופות.
הריון זה לא חולי בסופו של דבר, ולא כל מום מחייב הפלה( מבחינתי שום מום אבל אני דוסית). נושא רחב.
יום טוב.
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=27825&blogID=39
— לדברים שאמרתי שם