כשנה אחרי החתונה, נסענו לניו יורק לשנה. אני עשיתי תואר שני באוניברסיטת קולומביה ובן זוגי לימד, הדריך ועוד כמה. היינו בדירה השכורה שלנו בשכונת ריברדייל כשהגיע הטלפון על הרצח דווקא מאחד החניכים שלו. אני חושבת שהצעיר התקשר כדי לנחם אותנו אבל יצא לו להעביר את בשורה. טוב שלא שמענו בחדשות או משהו כזה, גם ככה התקשינו להאמין. למחרת איכשהו רכשנו סיכות עליהן נחרתו המילים "שלום חבר" ולבשנו אותם לאורך השבוע בעוד סטודנטים ומרצים כאחד נוטים להוריד עיניים לקראתנו ובקול נמוך להביע את צערם.
ואני גרתי אז סמוך לכיכר העירייה, שעדיין לא נקראה 'כיכר רבין'. קונטרס השירה הראשון שלי ראה אור חודשיים לפני הרצח. את בעלי פגשתי חודש לאחריו ובזיכרון המשפחתי-הקולקטיבי שלנו, קל לזכור שאנחנו ביחד כבר 18 שנים.
"כיכר מלכי ישראל", שמה הקודם של הכיכר.
כן, מחלק לך את הזמן כזה…
תודה, אומי. תודה.