הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
בימים אלה נאלץ הבן הגדול לקבל כמה החלטות בקשר ל"קריירה" שלו (כולו בן חמש עשרה) במוסיקה. בערב שוחחנו על כך והוא סיפר לי מה הוא חושב לעשות ומיד לאחר מכן העלה את הדימוי הבא: "אני רואה את עצמי יושב עם הילדים או הנכדים שלי (בע"ה) ואומר להם, 'ילדים, שתדעו לכם, זאת היתה טעות חיי.'" בהמשך הוא אף הוסיף, "ואת יודעת מה, אמא, זה ממש עוזר לי. זה עוזר לי לדעת שזה קרה וזה נגמר וזה בסדר." איזה יופי של תפיסה להחלטות ולחרטות – הם קורים ועוברים אותם וזה בסדר.
איזה יופי, באמת.
בלי קשר לבנך ו/או לשלי:
האירוע הזכיר לי את עצמי (דווקא:)) לפני כמה מבחנים, באוניברסיטה.
תודה, אומי.