הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

יום העצמאות 64

 

 

 

כשהייתי סטודנטית, בשנים הראשונות שלי בארץ, נוצר אצלי מין מנהג ביום העצמאות. הייתי נשארת לבד בחדר במעונות הסטודנטים ובערך במעונות כולן. הייתי שוהה בחדר בעיקר כי לא היה לי לאן לילך. החג נתפס אצלי כיום שכולם היו נפגשים בו במקום הקבוע עם אותה קבוצת חברים ישנים ולי לא היה כזה דבר. אז הייתי מעבירה את השעות הרבות עם עצמי, מנקה, קוראת, ומקשיבה למצעד הפזמונים בגלי צה"ל במטרה לטפל בחור בהשכלתי בכל הקשור לשירי העם. לא היה לי לגמרי רע בכלל; הרי ככל שהתרוקן הקמפוס מאנשים כך הייתי מרגישה בודדת יותר ולשחות יום שלם בתוך רחמים עצמיים ושירים עצובים זה דבר אדיר. בכל אופן, בכל יום העצמאות, לא משנה כמה זמן עבר מאז, אני נזכרת בחוויה הזאת שהיתה לי, בעיקר כשאנחנו שומעים רדיו בפקקים בחזרה מן הים, ואני מודה לך שיצאתי משם.

 

 

 

2 תגובות

  1. היי אומי אף אני לא אהבתי המולת ירידים
    בכל עצמאות הייתי מתבודדת בחדרי עם החבר התורן ושומעת לאונרד כהן או שירים מתעטפים שאהבתי או טיול לאורך חוף הים
    בילדותי אהבתי את הזיקוקים ויצאנו לבמות בידור לראות אותם
    בבגרותי חיפשתי את הזיקוקים פנימה לא חוצה
    ובכלל
    עצמאות זה משהו שבלב
    יום יום עצמאות אמיתית אומי
    חג שמח

    • אומי לייסנר

      תודה רבה, חנה. זה מעניין כי זה די מפצה להישאר בבית ואני נהיית גאה כשאני רואה את המאמץ לצאת מן הבית:)

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר