הוא והיא

אתמול פרץ ויכוח מה באוטו. הוא אמר כי נהגים גרועים הם בדרך כלל נשים. היא קפצה כמובן למשמע הדברים וטענה כי אם יוצא לך ללכת ברחוב שקט ורגוע ולראות פתאום מכונית שדוהרת לקראתך במהירות של טיל, תוכל להיות בטוח שגבר יושב מאחורי ההגה. הוא הסכים, זאת אומרת, בכל אשר קשור לנהיגה פרועה אך לא לגבי נהיגה גרועה. וכבר במעמד זה הסכמתי שאם ניקח אותי לדוגמא יכול להיות שהוא צודק. אבל היום, אני אפילו את עצמי עברתי. זה קרה בשעת צהריים. והרי בימי ראשון בצהריים נופל לגורלי לאסוף את ילדנו מן העיר העתיקה. עכשיו, להיכנס לעיר העתיקה עם מכונית זה לא כמו להיכנס אל מרחב צר גדוש בהולכי רגל המתעקשים להאמין בכך שמדובר בכלל במדרחוב. זה בדיוק זה. והנה הצלחתי איכשהו לשחות דרך ההמון ולמצוא את עצמי בצד השני מחכה. ובלא מקום חניה בנמצא, לקחתי על עצמי לחסום את הכניסה לחניה הציבורית שם, הרי בין כה נשארתי באוטו ויכולתי להזיזו לפי דרישה. ואכן, בדיוק לאחר שנכנסו הילדים לאוטו צעק בעל החניה אלי ואילו אני לא הצלחתי להוציא משם את המכונית. חוץ מכמה קפיצות היא פשוט סירבה בתוקף לנסוע. הייתי בטוחה שהגלגלים האחוריים תקועים באיזה בור או משהו כזה. הגרון התחיל להתמלא בפאניקה. על אחת כמה וכמה כל פעם שראיתי דרך זכוכית החלון את בעל החנייה עם כל התנועות והפרצופים שלו. לבסוף, כשכבר לא נשאר לי דבר אחר לנסותו, פתחתי את החלון ושמעתי אותו צועק, "ההנד-ברייקס גברת ההנד-ברייקס." אז הורדתי את ההנד-ברייקס ונמלטתי משם במהירות של טיל.