הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
כהרגלי, פתחתי את הקורס שלי העוסק בזכויות נשים בשאלה: איזו זכות היתה לאמא שלך ולא לסבתא, לך ולא לאמא, וכולי? התשובות היו מעניינות (כרגיל). הן התמקדו בזכות הבחירה, גם לראשות המדינה אבל בעיקר בקשר לבן זוג, ללימודים ולעבודה. רק בסוף דיברה אישה שהסבירה שסבתה שלה התעלמנה בגיל צעיר, ואמא שלה הפכה לאבי המשפחה, וכך היא גדלה, בבית מלא אימהות. אחריה סיפרה אישה שאימה נפטרה כשהיתה בת שבע-עשרה ושסבתה שלה גידלה אותה ואת אחיה כילדיה היא, עד מותה. ובסוף סיפרה שלישית שגם אימא שלה נפטרה בעודה נערה, אלא שכלל לא היתה לה סבתה וכולנו שתקנו בתדהמה. זכות הבחירה? דווקא ככל שאני גדלה אני מבינה שיש מעט מאד בחיים שהוא בגדר בחירה. מקסימום נותר לנו קצת בקשר לדרך בה אנו מתמודדים עם כל הדברים שלא בחרנו בהם.
Best medicine – laugh
פוסט מאד יפה ונכון אומי. היו שנים שהתעסקתי בעניין רבות.
להפיק את המירב ממעט הבחירה שכן ישנה.
שבת- שלום.
כל מילה זהב. אכן מעט הוא בחירה והדרך בה אנו מתמודדים מושפעת מהמטענים, מהגדילה המשפחתית החברתית וכו. אז זה מביא אותי לשאלה: כשכבר יש בחירה, עד כמה היא חופשית, אישית, פרטית באמת?
אז זה מביא אותי לשאלה:כשכבר יש בחירה, עד כמה היא חופשית, אישית, פרטית באמת?
באותה מידה כמו חוסר בחירה.
תשובה תלויה על המקרר שלך –
From the wall of a school for Tibetan refugee children, Ganje, India.
תודה על השיתוף במחשבות המעניינות האלה.אומי.
תודה רבה אביטל, לוסי ומירי.