הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
מאז השנה שעברה שיניתי את דעתי. קודם הרגשתי שהשנה פתאום הסתיימה עלי לפני שאני מוכנה לכך ואפילו כעסתי קצת על ראש השנה אבל במשך החג פתאום הבנתי הנה זאת מתנה. מישהו תקע בשופר ואמר לי זהו נגמר הזמן את חייבת להניח את העת אבל ביד השנייה נמסרה לי הזדמנות חדשה, לפתוח שוב, ודווקא מאפס ולא ממינוס שבע שהוא המקום שקיבלתי בהערכה עצמית. אחר-כך אפילו התחלתי ליהנות מן החג, אפילו שערך כשלושה ימים הפעם. מצאתי את עצמי במעין אזור דמדומים, בלי קשר עם המרחב החיצון ותלוש ממימד הזמן (אחד הילדים אף לחץ לשעון יד שלי על כפתור ה00:00 – אפשר למות מהסימליות). עכשיו רק בעיה אחת קטנה נשארה לי — איך אני אמורה לחזור חזרה אל העולם?
ואני אומרת, למה לחזור? לחזרות יש יחסי ציבור טובים מידי. הנה מותג שאני אשמח לחיות בלעדיו.
את צודקת, רותפ. אני אנסה שלא :). תודה רבה. 0.