רק אחת

הנה דבר משמעותי ששמעתי לראשונה אתמול אבל קשור מאד לפוסט הקודם שלי וכבר אצרף אותו לשם:

פרופ' דפנה יזרעאלי (ז"ל) היתה אומרת שלהיות פמיניסטית זה להיות סופרת – תמיד את צריכה לספור.

ומעניין לעניין באותו עניין:

הייתי רוצה לומר כמה מילים על פרשת הולילנד, למרות שאני ממש לא בקיאה בפרטים וגם אין לי כוח להתעמק בהם. ראשית, לאלה מכם שאינם מגיעים לירושלים, שתבינו את גודל הזוועה. הבניינים האלה פשוט מחסלים כל נוף וכל שקיעה כאן כך שהנזק מעולם לא נעשה אלא ממשיך להתקיים ולפעום גם בהווה. שנית, אני נדהמתי מהאירוניה שטמונה בשם הזה – הולילנד – בעוד הלכה למעשה מדובר בהפרה של כל דבר קדוש ובטמע של הטמע. שלישית, מן התמונות שמתפרסמות בעיתונות יום-יום מתברר שמעורבים שם גברים מכל העדות ומכל הדתיות אבל רק אישה אחת ישנה, גם אם מדברים עליה הרבה (ואני גם תוהה אם מדובר בסדר גודל שונה של כסף שמצא את דרכו אל כיסה מאשר לגברים ואם בכלל מדובר בדמי שתיקה אבל בין כך וכך) חייבות לעלות פה שאלות מעניינות של מגדר.