למרות מה ששמעון אמר,
נראה לי ראוי לציון מיוחד הפסוק: "וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת-אֲבִיחַיִל, וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי–אֶת-כָּל-תֹּקֶף" (מגילת אסתר, פרק כ"ט), שהרי באופן מסורתי הופקדה הכתיבה בידי הגברים בלבד, ולהמחשת הטענה עצם המילה היסטוריה, דהיינו, his-story. לאחרונה אף גיליתי את היחס אל העט כאל אובייקט פאלי (בעיקר בקרב האסכולה הצרפתית אבל לא רק) אך שימו לב: בקשר לכתיבה עצמה, הזרימה היצירתית של הדיו, הרי כאן מדובר כבר בחיים שמעבר לעט. זאת ועוד, בימי המקלדת שלנו, מי בכלל צריך עטים?
אין די במקלדת.
על-פי נסיוני, כתיבה ראשונה בעט עדיפה על מקלדת, ואני עובד במקלדת מחשב מ-1966!
בעט, היד מרגישה את תנועת הקצב של הטקסט.
המקלדת אטומה לכל רגש.
סליחה על הסקרנות הטרחנית משהו:
את התגובה הזאת כתבת קודם בעט?
ממש לא, הוא עשה סיבובים-סביובים בראש עד ששיחררתי אותו — ישר למסך :))
זה הופנה לגיורא 🙂
זה הופנה לגיורא 🙂
ooooops slicha
no offence taken!
לשמעון,
תגובה בת שני משפטים אני כותב היישר במקלדת (לאחר 44 שנות ניסיון!) אולם טקסט יותר ארוך נכתב קודם כל בעט נובע (כן, עם דיו וכל זה).
אני מתקשה לוותר על הנאת היד המושכת בעט!
תוספת לשמעון,
גם בשנות עבודתי בתוכנה, כאשר כתבתי, למשל, אלגוריתם לפיענוח אולטראסאונד, כלומר כמה אלפי פקודות תוכנה, הייתי כותב את המהלך האלגוריתמי בעט נובע ואחר-כך היו קולדים אותו.
נראה לי שזה עניין של דור. אצלי, המוזיקה של המקשים בהקלדה היא מרגשת כמו, אולי בעצם יותר, העט.
His-story + היחס הפאלי לעט (אף פעם לא חשבתי על זה) – האם זו זעקת נשיות (מוצדקת) שלך?
מאוד מתחברת לזרימה היצירתית ולדיו. אבל איך אפשר היה ליצור כלי כתיבה בעל צורה שונה מהדמוי הפאלי? נכון המקלדת שונה לגמרי, ומה זה אומר ביחס לאותו דימוי?
אני יותר נוטה להאמין שהעט/עפרון היו המשך של האצבע.
ואני כמובן מעדיפה את הכתיבה הידנית בעיפרון!
נחמד שיש היום לוחות כתיבה/ציור אלקטרוניים, עדיין לא ניסיתי.
ללוסי וחנן תודה על הערותכם. זו בהחלט "זעקת נשים" ואולי כולל זעקת נצחון — "תראו, אחרי כל המאות של הדרת נשים, אנחנו כן כותבות היום, אולי לא מספיק אבל בכל זאת". לעניין העט כאובייקט פאלי, אני חייבת להיות עם לוסי. האמת, זה קצת מרחיק לכת בעיני אם לא הזוי ומשקף אי יכולת להתנתק מהאיבר הזה?? בכל מקרהת, מאד אהבתי את ההערה שלך לוסי 🙂
מעולם לא חשבתי על עט כעל דימוי פאלי, וזאת לאחר 62 שנות כתיבה בעט.
תמיד דימיתי עט לציפור. בסופו של דבר עט הוא תחליף לנוצה.
מי שיחטט בבלוג שלי ימצא בארכיון מסה קטנה על עטים.
דווקא במסה הזאת שיבשתי עט במתכוון וקראתי לו בגוף נקבה, וגם תירצתי.