בננות - בלוגים / / מה לעשות
הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

מה לעשות

פורים עשה עלי רושם השנה מסיבה נוספת. לסעודה היינו אצל אחותי וגיסי חזר על הפסוק המופיע בסוף המגילה: "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש, וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו; דרש טוב לעמו ודבר שלום לכל זרעו". תמיד מפריע לי העניין הזה, הסביר, מדוע אחרי כל מה שהוא עשה נוטר מרדכי "רצוי לרב אחיו" בלבד. אני חושבת שהסיבה נעוצה בהיותו אקטיביסט. זאת אומרת, היה מצב של עוול ואי-צדק בולט ועל-פי כלל במצבים כאלה נוטים רוב האנשים להיכנע בנימה של ככה-זה-מה-לעשות גם אם הם מוסיפים לדבר מנה נדיבה של קיטורים וביקורות בנימה של זה-ממש-ממש-נורא. אם כן, כשקם אדם ומוכן לנסות לעשות משהו, אפילו אם הוא הצליח בסופו של דבר (חסר לו אם לא!), עדיין מעדיפים רוב האנשים לשבת ולקטר ולהטיל ביקרת, אפילו כשהם עצמם נהנים מפירות מאמציו. בשביל אקטיביסט המסר ברור –  לא כולם יאהבו את זה, צריך לקחת את זה בחשבון, אז מה!

14 תגובות

  1. רצוי לרב אחיו. כי היו כאלה שבקרו אותו שהרבה לעסוק בפוליטיקה ופחות בתורה.

    יש דיעה נוספת שמרדכי עצמו היה בתהליך התבוללות כמו רוב עם ישראל הגולה וסיפור המגילה, הוא גם סיפור חזרתו בתשובה.

    אך למעשה אם הוא והעם היו עוסקים בתורה כל סיפור המגילה לא היה מתרחש.

    ויש עוד המון פירושים שעלי ללמוד.

    שבוע- טוב.

    • הי אביטל. ברור לי שיש פירושים אחרים. רשמתי רק את המחשבות שלי. בשוע טוב. א.

  2. ואני תהיתי, איך אחרי שאסתר עשתה את כל העבודה הו הפך להיות משנה למלך.

    • שמעון, הערה טובה מאוד.

    • שלום שמעון. נכון, אבל השנה מצאתי משהו שקודם לא שמתי לב לזה גם בעניין זה. כתוב: כט וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת-אֲבִיחַיִל, וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי–אֶת-כָּל-תֹּקֶף: לְקַיֵּם, אֵת אִגֶּרֶת הַפֻּרִים הַזֹּאת–הַשֵּׁנִית.
      הנה אסתר לא רק עשתה אלא גם כתבה את הדברים, וגם קבעה את התוקף וזה ממש חידוש לאישה בזמן הזה ואולי עד היום.

      • היא היתה המזכירה?

        היא הרי הייתה בת דודו(!) של מרדכי והוא אימץ אותה לבת(!) – משונה, לא?

        • לא מסכימה. אם היא סתם כתבה מפיו אז לא היה צריך לומר לנו שהיא כתבה. וחוץ מזה, כמה נשים אפילו ידעו לכתוב בימים ההם. לעניין האימוץ, אני חושבת שהיא היתה יתומה?

          • מלכות לא היו צריכות לדעת לכתוב, היה מי שכתב בשבילן, וכמעט לא סביר שהיא כתבה במו ידיה.

            היא אכן היתה יתומה. הוא היה בן דודה, קרוב אליה בגילה מאשר לאביה.

            אם מסתכלים כמה זמן היא היתה בארמון המלך וחושבים אלו חיים היו לה, ומרדכי בוחש בעניינים ומכניס אותה לסיטואציות בלתי נסבלות – ובסופו של דבר הוא היה זה שקובע (הוא ירש את תפקידו של המן, לא?).
            במסורת היהודית (ועד ימינו), אחשוורוש נחשב די טמבל, אבל אף אחד לא מצר על שאסתר נשואה לטמבל.

            איזה מזל שזה רק סיפור ישן.

          • קשה לא להסכים 🙂

  3. אמיר אור

    רצוי לרוב אחיו – כלומר, לישרים והטובים.
    אוי ואבוי אם היה מין סתגלן שרצוי לכולם, כלומר גם לרשעים.

  4. מירי פליישר

    ללמוד את זה ממנו

  5. נו, אין דבר כזה מושלם. אפילו למשה רבנו הייתה אופוזיציה (קרח ועדתו). אז שלמרדכי לא תהיה?

    אגב, מהמגילה לא ברור אם היהודים בכלל ידעו שהצרה הזו מתקרבת אליהם. הרי העובדה שהמלכה היא יהודיה הייתה סוד ולכן אי אפשר להניח שהם סמכו עליה, והמגילה לא מספרת על שום דרך פעולה אחרת שהם נקטו בה. אז אולי הם לא ידעו בכלל?
    ואם הם לא ידעו, אז ברור שלא כולם ראו במרדכי מושיע. מראש הוא היה אופוזיציונר להיטמעות (במשתה), אז אנשים המשיכו לראות בו אופוזיציה.

    ולגבי מערכת היחסים המוזרה בין מרדכי לאסתר התלמוד מספר סיפור זוועתי למדי. עדיף לא לחשוב על זה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר