בננות - בלוגים / / עד השמים
הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

עד השמים

"השמים נעלמו," הטיב לתאר הבן ארבע שלנו את היום הסגרירי אליו יצאנו לגן. "האנשים נעלמו", אני אמרתי לעצמי, ונדהמתי שרק עכשיו שמתי לב לדבר, לאחר שאמרה לי חברה שהיא חושבת שישראלים מפחדים מגשם. ואכן — הרחובות, המסעדות, הכל נהיה פתאום ריק. כשלעצמי, אני תוהה אם זה מרוב פחד מן "הפקקים של הגשם" שהפקקים התפוגגו. בכל מקרה, גם אני רציתי לחזור הביתה ולהישאר שם עד עבור זעם. נראה לי שזה סימן – אחרי כעשרים שנה פה, בסוף התאקלמתי.

8 תגובות

  1. איריס אליה

    אומי יקרה, זאת אבחנה כל כך מדוייקת. פה, שלג, גשם, סופות וקור… האנשים ממשיכים בשגרה כאילו כלום. ממשיכים לעשות ג'וגינג לטייל לבלות… זה רק אנחנו שמסתכלים עליהם בתדהמה ובהערצה ובקנאה.

  2. מירי פליישר

    לגמרי

  3. רונית בר-לביא

    מאד מדוייק.
    "הישראלים פוחדים מגשם".

    אני הולכת ברחוב, כשהגשם לא חזק מידי,
    לפעמים הוא אפילו נעים לי על הפנים,
    אתמול חשבתי איזו רעננות מורגשת בחוץ,
    ואיזה כייף החיבור המפתיע הזה בין השמיים לבינינו, כשהמחבר הוא הגשם.

    ואנשים ממהרים, פרצופים מבוהלים, מעוקמים, אפשר לחשוב.

    הבחנה מעולה.

  4. לא לא אנחנו לא פוחדים, אלא חוגגים את הגשם — נשארים בבית בחימום, עושים קולות מתפעלים מהמטחים, ומחליפים הערות בסגנון – ראית את הברק? שמעתה כמה הרעם קרוב??
    זה ממש חג לאומי גשם, ובהתאם, כמו בערב חג דתי, הכל ריק (חוץ מערב פסח יש לומר)

  5. זה מעניין:
    באירופה, למשל, מזג האויר הוא הנושא הכי מדובר.
    כאן דוקא לא, אבל מייחסים לעוסקים בו באופן מקצועי סגולות מאגיות ודורשים מהם "לקיים הבטחות". אומנם זה נעשה בחצי הומור, אך, כמו הרבה דברים כאן, אין אמצע – הכל קיצוני.
    לכן שתיים וחצי טיפות גשם מגרשות את בולם מהרחובות.

  6. ממש ככה אומי, כשיורדות טיפות הגשם אנשים מתחבאים במיטות, וזה דווקא הזמן לטייל בחוצות!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר