הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
השכם בבוקר שמחת תורה, על ספל קפה מדי חזק, התפלאתי לקרוא מאמר בעיתון בו נעשתה השוואה בין השגת זכות הבחירה עבור נשים לבין זכותן לרקוד עם התורה.* הרי בדיוק זיהיתי בעצמי אותה תחושה שנוחתת עלי לאחרונה ביום הבוחר: "אין לי שום רצון ללכת לשם אבל אני חייבת כי אין לזלזל ברכישת הזכות ואין להתייחס אליה כדבר מובן מאליו." אז אני הולכת, בלי חשק כאמור, צעדים כבדים כאלה, ועד שאני מגיעה, ומגלה את עצמי בתפקיד של אדם בגיר, לבד (עם ילד, בדרך כלל) בבודקה, משלשלת את קולי אל תוך מעטפה חלקה והלאה לספירה, זה דווקא מרגש עד העצם. קל וחומר כשאת נכנסת לאולם בית כנסת ונסחפת אל תוך מעגלים על מעגלים של נשים שמחות בתורה.
* ג'ודי מלץ "גם הנשים רוצות לשמוח בתורה" – "יותר ויותר בתי כנסת אורתודוקסיים מאפשרים לנשים לרקוד עם התורה בחג. ארגון קולך: 'זו מחאה חברתית שבאה מהשטח, הנשים דורשות שוויון'."
הארץ, 15.10.2014
http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2459648