בננות - בלוגים / / את הצחוק הזה לא אשכח
הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

את הצחוק הזה לא אשכח

 

אתמול אירח זוגתי את כיתת החינוך שלו בבית שלנו ואילו אני מצאתי את עצמי בחדר הילדים מנסה לעזור להם להירדם. להיות שם בחושך עם הרעשים והריחות והתרחשויות בחוץ החזיר אותי לחוויה דומה כילדה להורים שבצעירותם היו מדי פעם מזמינים קבוצת אורחים לסעוד אצלם, מה שנקרא a dinner party. רק מזכירים את המונח ואני רואה לפני את השולחן הארוך ערוך במפה בצבע כתום או ורוד חזק וכלים חטובים מיוחדים לאירועים כאלה. כוסות זכוכית שבריריות ממולאות במקלות לחם עם סומסום הונחו ליד צלחות קטנטנות ועליהן קוביות חמאה וכד ענק מלא מיץ תפוזים סחוט וקערת פירות טרופיות באמצע. אני זוכרת גם את הריחות של הסלט ניסאוז והמרק עגבניות ואספרגוס או-גרתאן ודג סול מתוגן עם בצל שלם. אני כבר טועמת ארוחת הילדים המזורזת שהיתה מגישה לנו המשרתת בעודנו יושבות על דלפק המטבח. לפעמים היו גם נותנים לנו להסתובב בין רגלי האורחים עם מגש של פשטידות פטריות אישיות או קערה של בוטנים מלוחים. אולם את רוב הלילה היינו מבלים בין הסדינים, בחושך של החדר, מקשיבים לקלינק-קלינק ולעליות וירידות של צחוק. ותמיד היה קולה של אחת הנשים שהתבלט וצחק בטון גבוה מדי או התחיל מוקדם מדי או נמשך יותר מדי זמן.

21 תגובות

  1. אומי, איזה יופי של פוסט.

  2. יש לי זכרונות דומות. תמיד רציתי לדעת מה כל כך מצחיק.
    גם הזכיר לי הקטע הראשון בלינק הזה מה New Yorker
    (תקראי גם החלק האחרון על סטודנטים, הפגנות, ומלחמה. גדול.)

  3. רונית בר-לביא

    פוסט מדליק 🙂

    גם לי יש זכרונות דומים, רק
    שב- 70s" בארץ היו מגישים לאורחים
    קרקרים עם "דיפים" שזה צלוחיות עם ממרחים תמוהים כגבינת-שום, גבינת-שמיר וכולי.
    כל אורח היה נוטל קרקר, טובל בדיפ מסויים, נוגס, ומעביר שוב את הקרקר מלא הרוק שלו בעוד צלחת וחוזר חלילה.

    עוד להיט היה "כדור גבינה" שהיה פחות או יותר מורכב מאוסף גבינות אקראי שנקנה במכולת השכונתית פלוס כמה גרגרי אגוזי מלך, מעורבבים לכדי כדור, שנבצעו בחרדת קודש לחלקים קטנים ונאכלו בעזרת קיסמים.

    בכלל, אכלו אז בקיסמים, סנדביצ"ונים קטנים עם אותה גבינה וזית מעליה, ננעצו בקיסם ונאכלו ברעש רב ע"י האורחים הלבושים כתום צעקני במכנסיים מתרחבות ותסרוקת אפרו חדשנית.

    נדמה לי שהעדפנו להישאר בחדרנו, עד יעבור זעם ……
    🙂

    • הפוסט שלך מזכיר את התחושות שמעלה פרוסט בסיפרו בעקבות הזמן האבוד, ההורים למטה עם מכרים… והוא נאלץ ללכת לישון, אבל רוצה את אימו וגם כשהיא עולה היא לא ממש מתייחסת אליו, יש כללים בבית,אולי חוקים.

      • הי אורה. מתביישת נורא להודות בחור בהשכלה. דווקא אמא שלי הכירה היטב את כתבי פרוסט. עשית לי חשק ומוטיבציה. איזה יופי. תודה.

    • אוי רונית עשית בחילה על הבוקר ממש. איזה יופי. א.

  4. נפלא מותק. ריח של געגוע.

  5. פירטת זאת כל כך יפה ובחן שהריחות של התבשילים באו עד אליי, ושמעתי את צחוקם של האורחים. הבאת זיכרונות יפים. אהבתי.

  6. טוב, בהליכה אחורה, הזיכרון שלך ללא ספק לוקח – סלט ניסואז ודג סול עדיפים בהחלט על קרקרים, דיפים וזיפ. כתוב נהדר. תודה.

    • מיכל ברגמן

      אכן כתוב נהדר. אפשר לשמוע את הגלינג-גלינג מעורב בצחוקים המנומסים.
      לי זה מזכיר בעיקר סרטים על חו"ל. כאן היהו הדברים דומים לאלו של רונית.

  7. לי עברון-ועקנין

    מקסים!
    ונהניתי גם מהתגובה של רונית 🙂

  8. תודה רבה יעל, מיכל, רונן ולי. נהדר המפגש הזה בין העבר והווה. יום טוב. א.

השאר תגובה ל אומי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר