הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
בחזרה מהגן ירדו כמה טיפות גשם ובתי הצביעה מסביבה ואמרה בסמכותיות, "מחר יהיו פה הרבה פרחים יפים." "וגם חמצוצים" השבתי לה. "כן?" היא אמרה בעוד עיניה הולכות וגדלות, "בואי נחכה כאן!"
בבית, הודיעה לי הבת כי הגננת המחליפה ילדה בן. למעשה, הייתי בגן בבוקר בדיוק כשהגיע הטלפון המרגש וממה שזכרתי חשבתי שנולדה לה בת. "חשבתי שנולדה לה בת?" אמרתי לבתי, אשר רק לרגע קט נראתה מבולבלת אך מיד שבה והסבירה: "אמא, התינוק רק נולד עכשיו. עוד לא היה לו ברית מילה, אז עוד לא יודעים אם זה בן או בת."
ולעצם העניין, מה למדה החמודה בגן היום? "בזיעת עפך תאכל לחם." ובמילים שלה: "בעזרת אפך תאכל לחם."
איזו בת מקסימה. הלוואי והייתה בכולנו ראית העולם שלה אני מניחה שהיינו יכולים להתרגש עד אין סוף. לעיתים נשחקת בתוכי היכולת לדמיין או להסב דברים לתבניות שאינן מוכרות לנו כמבוגרים. ואני מייחלת בכל פעם מחדש שאוכל לבודד את המוכר ולהופכו כמו בתך למה שיכול היה הוא להיות.
הי רחל. תודה על מילותייך. אני איתך לגמרי — מוקסם על-ידי המבט האחר כל כך בעולם שלנו!
חמודתך צודקת, לאכול לחם בעזרת אפך או בזיעת אפך, זה היינו הך.
מקסים ביותר.
ילדה מקסימה לאמא קשובה!
הלוואי ותודה.
אומי טוב שכתבת את הפנינים האלו, שלא ישכחוֱ
אני חוזרת עכשו ממפגש עם ותיקי המושבה כנרת, בה הצהרתי כי לזקנים יש תפקיד– והוא להיות קשובים להפלגות הדימיון של הילדים ,לאפשר אותן ולטפח אותן. ואם יעשו כן, יהיו לנו שוב זקני-השבט החכמים של פעם.
חן! חן!
אין מה להתווכח עם ילדים, אומי.
הם רואים את האמת שמעבר לגבעה, מה שאנחנו לא יכולים לעשות.
אומי תראי אותי אני כולי מחייכת 🙂
אז הצלחתי לעשות משהו השבוע :))
זה מ ק ס י ם !!!
אני הכי אוהבת בעולם את הגיל הזה.
איתך!