זה קרה

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

היסטוריה נעשתה במשפחה הקטנה שלנו הבוקר כשליוויתי את הבן הצעיר אל הגן – עם אבן בלב, כרגיל. האבן התמקמה לא משום שזו אמורה להיות השנה האחרונה שלנו במערכת גני הילדים (כאן טמון האלמנט ההיסטורי והוא דווקא סיבה להילולה) אלא משום הפרידה. הסכמנו שאקריא לו ספר ואחר כך אעזוב. בהתחלה הכל הלך לפי התכנית. הגענו, קראתי לו ספר חמוד, ואז הוא קם, לקח לי את היד וליווה אותי אל דלת היציאה שלא לומר דחף אותי החוצה לדרכי. לגמרי לא התסריט המוכר. אל תפתחו את הפה, אני יודעת טוב טוב מה תרצו לומר  – שלא להיכנס לשאננות כי היום השני, השלישי והרביעי וכל יום ראשון שלאחר מכן הם בדרך כלל הקשים ביותר, כשהילד כבר מבין טוב טוב למה הוא נכנס. ויש בזה צד אפל, ניסיון העבר הזה.

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}