תאמינו לי אנחנו מנסים

תעלומה אחת לפחות פתרתי: לאן הולכים הכינים בחדשי הקיץ. איך לא חשבתי על זה קודם? לקייטנה. אז זהו, יומיים קייטנה וכבר חזרנו לשגרה. החיפושים המפרכים. ובאותה הזדמנות – הרי לשם כך הוצאנו מיקי מאוס רטרו מהאוזן – גם ציפורניים. אלה לדאבוני כבר מתחילים להעיד על הזנחה מסוימת. הרושם מתחזק במעט כאשר לאחר-מכן אני מקריבה שעות על גבי שעות של עבודה בניסיון לעשות סדר בערימות של ספרי הלימוד וניירות ופתקים ומחברות חצי מלאות וסנדוויצ"ים חצי נאכלים מהשנה שעברה. תענוג. אני מפצירה ממני להיות יותר מאורגנת בשנה הבאה. תאמינו לי אנחנו מנסים. הרבה פעמים מדברים על כמה זה קשה לענות על הצרכים האמוציונאליים של הילדים אך גם מילוי הדרישות הפיזיות אינו מובן מאליו והוא גם לא דבר של מה בכך.