הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
אני קרועה בין הפחד שהורי ימותו כל פעם שאני הולכת לבקר אותם לבין הפחד שימותו דווקא כשאני לא נמצאת אצלם.
אני קרועה בין הפחד שהורי ימותו כל פעם שאני הולכת לבקר אותם לבין הפחד שימותו דווקא כשאני לא נמצאת אצלם.
אומי יקרה, תהיי חזקה
חריף כרגיל. אבל חבל שאת כבר מספידה אותם. כשראיתי את הכותרת חשבתי שמישהו מת.
מבינה, ועוד איך מבינה. אצלי הם גם מתווכחים מי ימות קודם…
למרות שאני כבר שנים אחרי המאבק הזה – מבין אותך לגמרי ואת הקריעה שאת מצויה בתוכה!
גם אני במצב הזה, שהיטבת לקרוא לו בשמו, אמא שלי אומרת "שרק לא יהיה יותר גרוע"
אומי היקרה
ליבי איתך… כניראה שקשים חייך, טוב שאת יכולה לדבר על זה וככה להקשיב…
להתראות טובה
טובה היקרה. אני מאד מודה לך על המילים שלך. ללא ספק, מצב הורי הוא חלק קשה מאד בחיי. הכתיבה כאן היא בחלט מקום בשבילי לחלק גם את הרגשות שלי לענין זה. יחד עם זאת, יש לי חמש אחיות שהן יחד איתי בענין הזה ובחיים האחרים שלי — כאם ובת זוג וגם כחוקרת — אני מרגישה מבורכת מאד ומודה על כך. חיבוק. א.
אומי, הקריאה-קריעה הזו שלך אומי – מהדהדת בחדרי בטן.
יש לך אומץ להקרין על המסך את פחד המוות בצורתו החשופה ביותר.
זה כבר חלק מהתגברות עליו ועכשיו לבעוט באחוריו, ממילא זה לא תלוי בנו, מתי ואיך הוא יבוא.
תודה רבה משה.