Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
אני מנסה להתרכז וכל הזמן מוצאת את עצמי תוהה מה עם הנערים. מהדיווחים שקיבלנו ארעה שרשרת של טעויות. מצמרר במיוחד אותו הניסיון של אחד מהם לדווח. וזה לא רק זה. זה גם המחשבה על השרשרת של החלטות אישיות, את לא מבינה כמה גורליות, לצאת בדיוק בשעה הזאת, לעמוד במקום הזה בדיוק, על מעשים פזיזים ועל צל של ספק והרגשות לא נוחות ובכל זאת ממשיכים. כולנו היינו שם. במקום של החלטות של הרגע, ובדרך כלל הכל בסדר, ובדרך כלל שום דבר לא קורה, ופתאום זה קרה. מגיעה שנייה והעולם שלך נעלם. אני מתארת לעצמי תחושה של לא מאמינה. איך יכול להיות שאי אפשר להזיז את הזמן טיפה אחורה וזה הכל? רק טיפה! רק זה! זה מגרד את קצה האמונה. אמש השתתפתי בתפילה המונית עבורם אבל אני יודעת שהלכתי גם ליתר ביטחון עבורי ושלי.
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}