הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
כמה זמן לא חיכיתי ליום הזה. מדהים אותי כל פעם למען האמת עוצמת הפחד שמעוררת המחשבה על יממה אחת בלי אוכל. אבל הפעם היה בי חשש נוסף – הטלוויזיה. נורא רציתי להעביר את היום הזה מבלי להפקיד את הילידים מול המסך. ואיך היה בסוף? היה בסדר. לא נהניתי והייתי נורא רעבה ועצבנית אבל מה כבר אפשר לצפות. ולעניין הטלוויזיה? כנגד כל הציפיות הצלחנו — אבל רק מפאת מסכים ממינים אחרים שנמצאים בבית ובהזדמנות זאת אני מבקשת לרדת על כל המומחים האלה שמזהירים אותנו מפני כל הנזקים הכרוכים בכל המסכים האלה ובזמן הממושך להחריד שהילדים של היום נוטים לבלות מולם. זה לא שאינני מסכימה איתם. אני פשוט חושבת שהם לא מכירים מספיק בקשיים שמתעוררים כאן. הרי הילדים כמונו המבוגרים כבר בניסיון הראשון היו למכורים במידה זו או אחרת והם מאד מאד רוצים ולכן בשביל להניע אותם משם לא מספיק לרוב לכבות את המכונה ודי אלא צריכים גם להציע אלטרנטיבה ראויה ולפעמים את פשוט לא יכולה לא יכולה לא יכולה. זהו. זה מה שרציתי לומר. גם אם אינני מרגישה טוב בכך.
אין מה לעשות, מגרש המשחקים שלהם היום, המחברות והספרים שלהם, כולם מתרכזים ב"מסכים" האלה.זה כוח שלא נוכל עליו.מודה: ילדי רבצו לא מעט מול מסכים מכל הסוגים.ולא יצאו כל כך גרועים…גם אמא צריכה להיות רגועה בשביל להיות אמא טובה, ואם זה נותן כמה זמן שקט בבית – יבורכו המסכים.ממילא נחנך אותם שיש מידה לכל דבר.
אי אפשר לזרוק את המסכים לים ,אפשר לחנך את הילדים לצפיה נכונה במינון הנכון
זה לא שאני לא מבינה לליבך אבל לדעתי זה עניין של לקחת החלטה וזהו.
לפני 8 או 9 שנים כשהייתי חילוניה גמורה עיקלו את המכשיר הנ"ל על חוב שלא שלי וגם כשרצו להחזיר לי אותו סרבתי כי כולנו התרגלנו לחיות בלעדיו.
יש אלטרנטיבות כמו דמיון, דבר שהזנחנו בדור הזה.
וזה ממש לא ביקורת עלי הצעד נכפה ואני מודה להשם שאנף בי במקרה המבורך הזה.
היי אביטל. ברור לי כי הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא לזרוק את הטלוויזיה מהבית. הקושי הוא למנוע צפיית יתר בו — ובמסכים האחרים כמו המחשב וכו" — כשהוא נמצא!
אומי מה זה היום הזה בשבילך?
היי רותי. איזו שאלה קשה!? תני לי קצת לחשוב…