הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

ממסע למסע

 

הנסיעה שעשינו לחו"ל כבר הצליחה לברוח מתודעתי כמעט לחלוטין. יום אחד בלבד מתעקש לא לעזוב. הוא התחיל כבר על הבוקר — טיול (מאורגן) לפומפיי ולאי קאפרי. הביקור בפומפיי היווה עבורי התגשמות של חלום ילדות. המקום עצמו לא תאם בדיוק את התמונה שהיתה אצלי כל השנים האלה – דמיינתי עיר תוססת קפואה אך ראיינו בקושי שלוש צורות אנושיות מטושטשות. בכל זאת הוערו בי צמרמרות ועניין ורצון עז לחזור לשם שוב בשעה טובה. הקשר שלי לאי קאפרי היה עוד יותר חזק – זכרתי היטב שהורי נסעו לשם פעם לחופשה-בלי-הילדים. רק הגענו ומיד הבנתי שמדובר באי קטנטן וגבוה מאד ויפה תואר המונח בתוך מים כל כך צלולים שניתן כמעט לשמוע אותם מזמינים אותך פנימה. הסתובבתי שמה כמו תרנגולת, עם ראש מורם, גאה עד הגג בהורי, שבכלל מצאו את הפנינה הזאת, ומדמיינת אותם בכל צעד וצעד מתהלכים בין הסמטאות. הנה לפניכם עוד נדבך במסע החיפוש המתמשך הזה אחר זהותם של שני האנשים האלה שנתנו לי חיים ועיצבו אותי גם לאחר מכן.

 

5 תגובות

  1. יעל ישראל

    אני מאוד התרגשתי בפומפיי, הייתי שם שש שעות והצטערתי לעזוב. וקאפרי הוא האי הכי אהוב עלי בתבל. הייתי שמחה לגור שם בבית של אכסל מונטה באנה קפרי. נכון בית מדהים?

    • אוי יעל היינו שם כל כך מעט זמן… באמת דרוש להיות בפומפיי שש שעות ובקאפרי שש שנים!

  2. חנוך גיסר

    הייתי בפומפיי יום שלם בגיל 10.
    לעולם לא אשכח את המראות שקפאו ברגע אחד של אסון!

  3. היי אומי
    כל כך יפה השילוב עם המקום והרגש
    להתראות טובה

  4. אומי
    חזרתי אחרונית מ"אחרון בסדרה…"
    להכיר את תכנייך, קראתי גם כמה פוסטים קודמים. מסעך מאוד נוגע.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר