הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
פעם שמעתי שהאיש ההוא ששילם מיליונים כדי להגיע לחלל מת משעמום שעות ספורות לאחר שהגיע לשם. עכשיו, לעשות קרוז זה בערך אותו רעיון אלא מה מכניסים לספינה כל מיני דברים כדי לעזור לך להעביר את הזמן: בריכה, קסינו, תיאטרון קטן, משחק באולינג, צלם, והמון המון אוכל. ישנם גם המון המון אנשים הנמצאים שם בחלל המוגדר הזה איתך, בכל המידות, בכל המודות, מכל הארצות, עם שלל נעה של מבטאים. (אוי, כמה אני אוהבת את המבטא הבריטי העממי.) כמובן, יש גם תחנות בדרך אבל לרוב הן קצרות ולא מאפשרות היכרות של ממש עם המקום. זאת אומרת, הקרוז מתאים יותר ל-man-watching מאשר ל-sight-seeing.
MAN-WATCHING ?
ואט אבאוט וומן וצ"ינג ?
אז בסך הכל קרוז זה בעצם קריז ?
אפשר לראות זאת כמטאפורה על חיינו ועל מידת מעורבותנו בהם. אפשר לחלוף על פניהם בחטף, בלי להביט ממש, לנסות לכבוש את חרדת המוות בשלל תוכניות ריאליטי ובזלילת סטייק בשעת ליל וכוכב נולד באמצע, ואפשר לשבת על שפת הים ולהתבונן. ולראות. והתנסות במה שלעולם לא יהיה בשום "קרוז".
מקסים אסתי, תודה!!!
יש בזה הרבה עדי ממש.
שוב הברקה!
לפחות נהנית מהנוף, גם אם הוא היה אנושי.