הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
הינה בפניכם שיטה יעילה להרגיע ילד: צריכים לרדת בגדול – עדיף ממש לאבד את העשתונות – על אחד מאחיו. עובד כמו קסם. (ואל תבינו אותי לא נכון. אין הכוונה כאן לצעוק על הילד השני עבור מעשה השובבות של הראשון. פשוט שמתי לב שכל פעם שיוצא לי – לצערי הרב כמובן – להתרגז מאחד מילדי מפאת מעשיו הוא ולנזוף בו, האחרים נהיים פתאום רגועים ומתוקים מעין כמוהו. לא יותר מטבע האנוש לדעתי. ואין כמו ילדים לשקף אותו.)
לא פייר, תסבירי!
או-קיי — אני רואה שלא הסברתי את עצמי מספיק טוב. אני אוריד את הפוסט ואחשוב איך לנסח אותו מחדש.
ממש כואב כמה שזה נכון
thank you for understanding me!
מסכן, אבל הוא לא אשם!!! 🙂
אנסח אותו שוב וואסביר …
הבנתי… אבל אם השני לא עשה כלום… ??? מה, סתם להתעלל בחפים מפשע? :))
לא בטח לא כשהוא לא עשה כלום, הוא עשה, אבל האחרים נהנים מן הפירות…
שעיר לעזאזל! :)))
דוקא הבנתי מצויין אומי . הצרה היא שיש ילדים שנעשים ממושמעים מידי מפחד הרוגז . ויש ילדים שמתקבעים על הרגזה קבועה . לכן כדאי אולי להעביר את הגביע של הכעס מאחד לשני. עצות מאמא שהיתה רגזנית לאללה.
ממממ… תודה מירי.
מתודה נוראה, אומי. לרדת על החף מפשע? זו דרך להטריף את דעתו של ילד. והאחרים, לנוכח ההתנהגות האירציונלית הזו, באמת פוחדים.
נו די אמיר איפה אמרתי שאני מתרגזת על ילד חף מפשע. אני בודקת שוב ושוב את מילותי בניסיון לתקן את עצמי אבל פשוט לא אמרתי את זה. בכל מקרה, הכוונה שלי היא שכאשר יוצא לי להתרגז מילד אחד — תהיה הסיבה אשר תהיה — אז האחרים נהנים מכך, דהיינו, שאני ברוגז עם מישהו וזה לא הוא! פשוט. אני בטוחה שכולנו ככה עד היום — נהנים קצת כשהפעם זה לא אנחנו.
אני הבנתי אומי ואני בטוחה שאת אמא נפלאה ! ואת צודקת בתגובת הילדים.
נשיקה!
זה כמו שמחה לאיד ,האחרים רוצים להוכיח שהם הראויים, זה חלק ממשחק התחרות על תשומת לב ההורים ואהבתם, נו באמת… אצל המבוגרים זה לא כך?