כמו מילוי טפסים גם אריזת מזוודות שנואה עלי ביותר. למעשה, הסיבות לכך דומות להפליא. בשתי המסגרות אין מקום לחרוג מהקווים; בשני המקרים אין מקום לאזורים אפורים – התשובות צריכות להיות חד-משמעיות, בפנים או בחוץ; וכמו החתימה בתחתית העמוד גם סגירת התיק מאיימת ואומרת הרי ברור ששכחת משהו!
על רקע דברי הטרוניה הללו עלי להודות שמאז שאני נשואה כמעט לא עלה בידי לארוז מזוודה. לא שלא נסענו לשום מקום אלא שבן זוגי לקח על עצמו את כל האריזות.
על כך זכיתי אני ללא מעט גבות מרומות ומדי פעם אף לביטויים של קנאה (בעיקר מנשים אחרות). תמיד עניתי ואולי השווצתי קצת שגם לי יש יד בדבר: הרי לעולם לא באתי אליו בדברי ביקורת גם כשהוא שכח דבר מה וזאת בהנחה שאם את/ה לא עושה דבר בעצמך לא ניתן לצפות לשלמות בנעשה.
גם נמצאתי אמינה לדבריי: פעם הייתי צריכה להסתפק בזוג מכנסיים אחד לשבוע ופעם נשארו החזיות בבית ונאלצתי להסתובב עם צעיפים קשורים מאחורי הגב ולא אמרתי מילה.
יום אחד נוצרה סדרת נסיבות חדשות משום מה ועלי הוטל לארוז את הדברים לבד. סוף סוף מזוודה שעונה על כל צרכי? איפה! כמעט לא היה דבר וחצי דבר שלא שכחתי — למשל, אם לא שכחתי נעליים הבאתי רק נעל בודד — וכמה חנויות היינו צריכים לפקוד על-מנת להשלים את החסר.
מאז, חזרנו למנהג הקדום שלנו: הוא אורז ולפעמים גם שוכח ואילו אני יושבת לי בשקט מבלי להשוויץ ומבלי לבקר ורק מדי פעם אני אוזרת תעוזה ומציעה לו דרך אגב שאולי כדאי שיכניס לתיק כמה צעיפים מיותרים.
אומי יקרה,
אני מקדישה לך את השיר הזה של ג"ון הגלי… הוא מגיע עד להזדהות טוטאלית עם המזוודה האומללה… 🙂
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=4177&blogID=114
מקסים שירה מקסים. זאת אומרת נורא. תודה רבה רבה.
איזה שיר מעולה מעולה מעולה!!
זן מערבי 🙂
חי, דינמי, מודע, קולח, ישיר, משועשע…
כיף איתך.
ואת יודעת כמה קשה למצוא אשה כזאת?
ובחזרה יעל תודה וחיבוק.
גם שבי שחורי כאן חזק וננסה לסגור
🙂
קטע מדליק, אומי.
מזדהה איתך. הבנות שלי אורזות לי. עלי אי אפשר לסמוך.