מחר ומחרתיים ישנו כנס חשוב בזכויות אדם בעיר. זה אמור להיות מעניין מאד. יהיו שם כל המרצים/מדריכים/מאמנים שלי לשעבר. אני נורא מפחדת לראות את כולם. או ליתר דיוק, להיראות על-ידם. מולם אני נעשית ילדה קטנה נבוכה. בכלל אני חושבת שאם היו לי כוחות-על, הייתי רוצה להיות בלתי נראית. ואם יכולתי להמציא מכונה עם כוחות-על, זו היתה אוטו כמו צ"טי-צ"יטי-בנג-בנג. והייתי עפה-מדלגת על כל תורי המכוניות בארץ הפקוקה הזאת.
אני תמיד נהנית לקרוא את מה שאת כותבת. ומי מאיתנו לא היה רוצה כפתור פלאים כזה או את צ"יטי צ"יטי בנג בנג.
תודה רבה עדנה — זה נורא כיף לדעת על הקשר הזה. א.
היי אומי
מחר… יהי יום גדול… את תיראי… תגלי מה קרה לך מאז שנפרדת מהם…
בהצלחה
רק הפתעות מחכות לך
להתראות טובה.
היי טובה. תודה על העידוד והאיחולים. באמת. נראה אולי בכל זאת…
אני כל כך מזדהה.
אני בטוחה שאגיע לאיזה מקום מסוג זה ולא יזהו אותי . זה קורה לי הרבה. לפני כמה שבועות פגשתי במקרה מורה אהובה מהתיכון. שתינו היינו שקועות בשיחה ולקח רגע עד שעצרנו ונפגשנו. היה מפתיע לגלות שהיא זוכרת אותי.
אני גם מעדיפה לא להיות במקומות כאלה ומרגישה קטנה ותלושה.
עצת אינסטנט-תבואי בטוחה שכל מה שעשית מאז מרצונך עשית ,והכל בשבילך הישגים.
יאלה מירי. תודה. אני באמת אנסה. צוברת עוד קצת כוחות הלילה ואשתדל מאד מחר!
היי מיכל. צרות רבים. אז זה לא עניין של תרבות! אבל האם זה קורה רק לנו הנשים? בטח יותר מגברים? שבוע טוב. א.
הי אומי. גם אם יגידו לי שישנם יותר גברים כאלה זה לא יצליח לנחם אותי. זו התמודדות קשה לי.
בהצלחה מחר.
הפתרון החלקי שאני מצאת יזה לא להגיע למקומות לבד אלא עם עוד מישהו שצריך להיות שם.
את צודקת. את פנויה בכלל? א.
לא אני מצטערת.
בהצלחה אומי!
תודה שירה. אני כבר כותבת אליך. א.
חשבתי על צחוק המדוזה של סיקסו… איך היא מתארת מה קורה כשאישה קמה לדבר באולם הומה גברים, כשאישה רוכמת לכתוב… אז תלתלי את נחשעי שערותיך אומי, ותדעי שאת לא ילדה טובה, והכי נורא שיכול לקרות שמישהו יראה את הזיק בעיניך ויקפא לעד 🙂
רותפ אילו מילים חזקות. מעניין אותי מי את. עלי את יכולה לקרוא פה בבלוג שלי אם בא לך
מצטרפת למירי. רותפ, איזה תיאור יפה. מעניין מי את. אולי המדוזה עצמה? 🙂
רותפ — את גורמת לי לצחוק ולהרגיש מחוזקת — עם כל הטלטלים האפורים שלי – בו בעת. את באמת משהו — כפי שהעירו המגיבות שבטח יופיעו אחרי למורת שקידמו אותי בפועל. עלי והצליחי!!
תודה רבה כולכן! שילחתן אותי במילותיכן לתור את הבית שלי בהליכה מהירה מתוך נחת והתרגשות 🙂 אני באמת המדוזה, אחת מיני רבות, וגם למדתי עם אומי בתוכנית לימודי מגדר (אני עדיין לומדת) וכפי שאומי תוכל להעיד, ילדה טובה אף פעם לא הייתי. בתוכנית הזו בה נפגשנו אומי ואני, בפעם הראשונה הרגשתי שרואים תחת תלתלי המשחרים לקרב, שהמבט שלי הוא לא רק מקפיא אלא גם מעניין ושגם מדוזות אפשר לאהוב. תודה על המילים היפות של כולכן. מירי נעניתי להזמנה וכבר קראתי את הפוסט על אמא, עם העבודות המשגעות שלך. איזה גוף! מי אמרה שנחשים יוצאים רק מהראש? וככה עשיתי גם עם הבלוג של שירה, ואהבתי את "לא עוברת דרך חור המנעול" כל כך… אני אנסה לחזור לכתוב קצת עכשיו, בהחלט מחוזקת ומחוייכת! בהצלחה אומי, אני סקרנית לשמוע איך היה לך, שם ב"מחר"
בקרוב אקדיש לך פוסט. נתת לי השראה!
הנה – http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=1936&blogID=114
בהצלחה אומי! את תהיי גדולה מהחיים. אין לך מה לדאוג בכלל.