הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
(התבקשתי להחזיר את הפוסטים על קמטים. קבלו אותם, עתה, ברצף – אבל היזהרו: הוא הולך ונושך.)
1. הבוקר פגשתי קמט חדש בראי. מעולם לא חשבתי שההתכערות היומיומית תפריע לי כפי שהיא מפריעה לי. בן זוגי הציע לי לתת להם שמות ובכך לנסות לפתח יחס סימפתי יותר כלפיהם. זה לא קל לבחור שמות לקמטים. קודם, משום מה, חשבתי על שמות של פוליטיקאים שלנו — אביגדור, שלי, יאיר, האח בנט וגו' — אבל אז נזכרתי שהרעיון לנסות לחבב אותם. אחר כך חשבתי על שמות של כוכבים אבל וויתרתי על הרעיון כשהבנתי שאני עשויה להיות תקועה לכל החיים על טום קרוז בפרצוף. אז אמרתי שאני פשוט ארכיב רשימה של סתם שמות: ים, שלג, אבימלך, שיר, אפרים, יוחנן, ושתי, דיצה … אוף, מתחיל להיות כאן צפוף!
2. מבלי שביקשתי, קיבלתי ייעוץ מן הבן (שמונה). הוא ממליץ שאתן לכולם אותו שם — בצירוף מספר (עולה, מן הסתם). כמה צחקתי כשהוא הביע את הרעיון. כמה חמוד! וכמה חוסר הבנה — הרי כל הרעיון איננו לדכא אותי ממש, באמצעות ספירה ידנית של קמטים! אבל אחר-כך, סתם תוך כדי שיחה, שמעתי מהילדים על חבר כיתה שאימו עברה תאונת דרכים ומאז נמצאת בבית חולים. אחר-כך, החלטתי שאני קוראת לכל הקמטים אודליה בצירוף מספר. ואם הם מופיעים באזור הצחוק, אז אני נותנת נקודות בונוס. אמנם, על פני הדברים, קמטים הם לא ממש ברכה. אבל צריכים להזכיר לעצמנו שהאלטרנטיבה גרועה בהרבה.
3. רגע, רגע, יש לי עוד רעיון. הרי הבעיה בכלל לא בקמטים אלא ביחס של החברה שלנו אליהם. אז, נו, בואו נשנה את הגישה! הנה הצעתי: מעתה, הופעת הקמט הראשון מהווה סיבה למסיבה, וליתר דיוק, טקס מעבר. נקרא לו "מסע קומטה." אפשר להחליט ביחד במה הדבר יהיה כרוך, אני יודעת, ריקודי בטן בטבע, צביעת הגוף, מסכות ורעשנים (בכל מקרה, הרבנים יחליטו בסוף). העיקר שיהיה שמח, ושבעל (או אשת) הקמט יהיה מאושר וגאה בעצמו ויהנה מעלייה במעמד החברתי. יאללה?
4. במחשבה שנייה, תיקון טעות. כמובן, הטקס צריך להתנהל לא בהופעת הקמט הראשון אלא חייבים ללכת על מספר הרבה יותר מכובד, אני יודעת, שבעים, מאה ועשרים (בכל מקרה הרבנים יחליטו בסוף). העיקר שמדובר יהיה במעמד שצריכים להרוויח בזיעת אפיים. תתארו לעצמכם: אישה שמחכה להתקבל לטקס והרב עומד לצדה וסופר – אחד, שתיים, שלוש, … עשרים-וארבע, עשרים וחמש … וכן הלאה. אוי, המתח. והעיקר, שכל אלה שנולדו עם עור חלק במיוחד ימותו מקנאה!
5. במחשבה שנייה נוספת, תיקון טעות נוסף: איך יכולתי להשאיר בחוץ את הרופאים? (אני ממש מתביישת בעצמי.) הרי אין, אין, אין חגיגה, בלי חלוקת העוגה! אם כן, יחולקו התפקידים בין הרב לבין הרופא. נדמה לי שהרב יקבע את המספר הדרוש של קמטים ואילו הרופא הוא זה שיקבע אם קמט אכן קמט הוא. נשארת השאלה מה ייעשה במקרים של ספק והעיקר שייווצר מרחב גדול מספיק בכדי להכניס לתוכו שוק שחור פורה של כל מיני חוות דעת מפוקפקות ויקרות מאד. לפרץ בוודאי יקפצו גם כמה עסקנים, שיציעו לערוך לך מסע קומטה מן הסרטים, מרגש ואותנטי. ובינתיים, יהיו שימציאו מיני תכשירים ותחליבים ליצירת קמטים מלאכותיים (תוך יממה, או הכסף חזרה). לעשירים ולעשירות בלבד, יוצעו גם ניתוחים פלסטיים — סוף הדרך! מה שבטוח, כנהוג במדינתנו הקטנטונת, יהיה כאן שמח.