בננות - בלוגים / / תודה לחני וליעל …
הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

תודה לחני וליעל …

… שדיברתן כאן על חוויות גירוש הבנות מעזרת הגברים של בית הכנסת. זה לא שלא עברתי דבר דומה, רק חשבתי שהייתי לבד. אם כן, הצלחנו ליצור כאן דוגמא נפלאה של "העלאת מודעות פמיניסטית" ולכל הפחות עוררות זיכרונות רדומים. אני מאז אינני מצליחה להריח דבר חוץ מאותו מקום מחבוא ליד אבא שלי מתחת לספסל עשוי עץ ועור מחוספס בצבע בורדו ששימש גם יופי של נדנדה. אחר כך הגיע היום בו אמר לי אבא שלי שכבר אין זה מן הראוי שאהיה שם או משהו בכיוון הזה. אני אפילו לא זוכרת בת כמה הייתי. רק מעין טעם לוואי מריר נשאר לי, קצת כואב, קצת בושה. קשה לי עד היום לדעת מה בדיוק פגע בי כל כך – הקביעה שאני בת או הקביעה שאני כבר לא קטנה. מכל מקום, מן הרגע הזה, נהיה לי לא נוח להיות שם לידו. הרגשתי שכולם מסתכלים עלי. זה כמו אדם וחווה וגילוי העירום.

10 תגובות

  1. איזה דימוי יפה אומי
    מודעות, בושה וגירוש
    לא רק מתחת לספסל, אלא מתוך נינוחות שאין עליה עוררין, ומתוך גוף שעד אותו הרגע היה פשוט מקור לעונג ופעולה (וגם כאב, ברור)

  2. אומי, יפה ורגיש כתבת.
    הגירוש מגן עדן, זה מה שכואב…

  3. גם אני חשתי כמוך, שנים לא בקרתי בבית- כנסת.

    כאישה, זה יכול לקרוא בעוד תחומים, פתאום את אישה וזה אחרת למי שסביבך.

    האמת, שכיום אני כן מבקרת מהסיבה ההפוכה, נח לי להרגיש פחות חשובה.

    איפשהוא חשתי שגידלתי עודף חשיבות עצמית, בנושאים הלא נכונים, וזה הקרין על עוד תחומים.

    מקווה להגיע לאיזון.

    מקווה שהובנתי.

    • בהיותי כבת שמונה, רמזו הקשישים בבית הכנסת לאבי שאני כבר גדולה.
      עברו שנים. עזרת הנשים נראתה לי מבולבלת וחדלתי לבקר, מלבד בחגים.
      היום אני אדישה לנושא.
      בדת יש כל מיני סיבוכים וחלקם ראויים. זה נושא בן אלפי שנים, ולמרות הצורך בשוויון במניין, רבות מתפללות לבד. ויש מניינים שיוויוניים, אלא שאין בהם יציבות וכללי קבע.נסו לקבל שוויון במשכורת, בעבודה, ועוד. אי צדק חוגג בכל העולם. לא על כל דבר צריך להיאבק. זו תהא הבריקדה האחרונה…

  4. אומי בזכות הפוסט שלך נזכרתי באשר של להיות על כתפי אבא ולרקוד עם התורה, לא ידעתי שיש לי בכלל זכרון כזה,לרגע היתה בי ממש ההרגשה הזו, וזה היה אשר

  5. יפה ורגיש. מזדהה. גם אני הייתי יושבת עם אבי בתפילה. אבל בכתה ו' כבר נאסר עליי לעשות זאת. אפילו הגדילו וגירשו אותי משם בתנועות ידיים עצבניות. מאז זה נגמר.

  6. איריס אליה כהן

    מזדהה עם כל מילה, אומי. דימוי נפלא.

  7. עקיבא קונונוביץ

    אומי, לרגל יום כיפור הייתי בבית כנסת של חב"ד בירושלים, במרתף. התפילה לא הייתה מרתפית בכלל, אבל הפריע לי מאד שבעזרת נשים הכסאות היו תת-מרתפיים, וזה כאב לי, ואפילו הרגיז אותי.
    עקיבא

    • היי עקיבא. התגובה שלך הזכיר לי את תחושותיי כשאנו באים למחסום ועוצרים רק את המכוניות שיש בהן ערביים. אומי.

  8. לכל מי שרוצה להכיר את מקומה של האישה ביהדות החרדית אני מציע לצפות בסרט של נשים אודות נשים, סרטה של ענת צוריה, 'סוררת' – המביא את נסיונן האמיץ של שתי צעירות, שרה ושולמית, לתעד את מעמד האישה בעולם החרדי ממנו ברחו. צפיתי בסרט במסגרת פסטיבל הסרטים בחיפה והוא יוקרן גם בערוץ 8

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר