הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
בעקבות הערה שקיבלתי לפוסט הקודם:
שלא תחשבו שזה אנחנו שמונעים מן העובד הזר לבקר את קרוביו בארץ נכרייה. ההחלטה כולה שלו. או שלא. הרי כוחות העליון קבעו כי למטפל כמוהו מותר לחיות כאן לתקופה מוגבלת בלבד אלא אם כן המטופל שלו מטיב לשרוד מעבר לזמן הקצוב ומבחינה זו התנהג אבי עד כה למופת מה שהפך את מטפלו המסור לתלוי טוטאלית בנשמת אפו לפרנסתו ומכאן גם פחדיו לצאת להתאוורר בעולם. דרך אגב, גם בתוך תקופת השהייה האמורה מותר לעבוד אצל שלושה מעסיקים בלבד ועל רקע הכלל הזה תקשיבו לסיפור הבא: ביום מן הימים פתחנו בחיפושים אחר מטפלת עבור אמי ועליי הוטל התפקיד של ניהול ראיונות העבודה. לצורך העניין, הקפדתי להגיע אל בית הוריי בזמן ומצוידת ברשימה של שאלות חוקרות. אלא מה, מהר מאד גיליתי שלא אני מראיינת את המועמדות אלא הן אותי, וחלק מהן בכלל באו, הסתכלו והסתלקו מהר משם. ואז פתאום הבנתי – איך לא חשבתי על זה קודם — הרי כדי למקסם את רווחי שהותן בארץ הקודש, כדאי להן לבחור במטופלת שתחיה כמה שיותר זמן. ומי אמר שרק האל בשמיים מחליט מי יחיה ומי ימות.
גמר חתימה טובה.
לא מדויק אומי, אצל שכנתי המטפלת עברה מיד לקשיש אחר.
יחסיה עם שכנתי היו מזויעים היא היתה בת עשרים ומתוקה אך לא ממש מבינה או סבלנית, או אולי פשוט בת- גילה, ושכנתי קשישה מוגבלת למיטתה לא שפוייה ועצבנית, ולבסוף הצעקות ההדדיות הרקיעו שחקים.
המטפלת לא קבלה שקל, כי כל הזמן הייתה בעצם חייבת לחברה שהביאה אותה לכאן, הקשישה הייתה ערירית.
בקיצור לא לכאן ולא לכאן.
היא אצל הקשיש הבא , כי החוב חייב להסגר, ואז אחרי יותר משנה כאן, אולי המטפלת תרויח שני שקל.
החמדנות שייכת רק לבני- האדם.
גמר- טוב
היי אביטל, במה לא דייקתי?
לא נראה לי שאכפת היה לה אם הקשישה תשרוד , היא גם לא קבלה כסף על המאמצים, כלומר, יש כל מיני מקרים.
בסך הכל חיבבתי אותה, היא נקלעה למצב שהיה גדול עליה, בלי כל תמיכה נפשית ובלי אפשרות לכלכל את עצמה.
השתדלתי לשוחח איתה, קיוויתי שזה יסייע גם לזקנה שצעקה עליה בלי סוף, אולי סוג של יחס אנושי יעבור בשרשרת.
אבל המוות הגיע בסופו של דבר.
שבת- שלום
מבריק
אומי את משהו
גמר חתימה טובה גם לך יקירה. וגם לך מגיע להתאוורר…:)
תודה רבה מירי, וגם לך!
זה נכון וקולע, מכירה את הסיטואציה, הן קובעות!
הי סבינה. הכאב יוצא מהתגובה שלך. רק רציתי בכל להדגיש כי הן צריכות להחליט מי ימות ומי יחיה אבל לא רציתי לומר שהן קובועת את הדבר — אוי!
אומי, נראה שהתכוונת לטוב ויצא רע.
העובדים הזרים הם בני אדם ולא מלאכי שרת או בני שטן. הם הגיעו לכאן כדי להתפרנס בכבוד ולא ממניעים שאקרא להם בנימה סרקסטית 'אהבת ציון וזקניה'. לכן ההתיחסות אליהם כאל 'מלאכים' – כל עוד הם מתנהגים הפוך מאיתנו, כלומר מטפלים במסירות בהורינו תמורת שכר לא הוגן וללא תנאים סוציאליים. ולחילופין התיחסות אליהם כאל 'בני שטן' – מנצלי מצוקות ורודפי בצע כאשר התנהגותם הופכת עם הזמן,ישראלית ממוצעת – שתי ההתיחסויות הן מתנשאות ולכן בלתי ראויות עוד מדאוריתא (ואל הגר אשר בקרבך וכו'…)
ובכלל הכללות בנוגע לבני אדם הן יסוד הגזענות.
אהוד????? איפה מוצאת אצלי את כל הדברים האלה????. האם אנו מדברים על אותו קטע??????? בדיוק ניסיתי לטעון כאן כי המדינה היא אשר עומדת מאחרוי הצורך שלהם להחליט החלטות כה בלתי אנושיות, כמו מי הולך לחיות ומי למות בקרוב. אני כבר באמצע לכתוב פוסט נוסף על הנושא — נראה כי אצטרך להעלות אותו מוקדם שאפשר.
אוי אוי אוי.
אבל אגב, זה לא רק עניין של שהות ארוכה, אלא של עוד אינטרסים, ואפשר להבין אותם, אחרי הכול. הם רוצים להגן על האינטרסים שלהם, ובצדק. אפילו שלנו זה נראה מזעזע.
הנה, לבת אחי יש מטפלת עבור בנה הקטן, בן שנתיים, חולה מחלת הירשפרונג. מאחר שהוא צריך עדיין טיפול צמוד, עד שמצבו יתייצב אחרי הניתוח שעבר לכריתת המעי הגס, יש לו מטפלת והביטוח הלאומי משלם.
עכשיו, לכאורה מה רע לה. העבודה לא נגמרת בינתיים. דווקא רוצים שתישאר, והיא עושה בעיות וכל רגע מאיימת ללכת. לטפל בתינוק זה בטח יותר נעים מלטפל בקשיש סיעודי. יש לה חדר משלה, תנאים טובים וכו'. אבל היא כל הזמן מחפשת קשיש, כי היא טוענת שהטיםול בקשישים קל יותר, מניסיון של חברותיה.
תראי, הם בידיים שלנו, אנחנו בידיים שלהם. אין ספק שזה מצב לא טבעי ולא טוב. אבל מה נעשה?
אומי
זה נכון…
רק אף אחד לא חושב על זה.
להתראות
טובה
אומי, אני יודעת כמה עצוב זה אבל הצחק אותי.
אני אומנם מכירה כמה עובדים זרים, דרך חברות בארץ, שאחרי המוות, הם מוציאים מיד עבודה נוספת במשפחה אחרת עם אותם התנאים. הרי שכל העובדים מופעלים דרך חברה מסוימת.
המקרה שלך יוצא דופן, אלא אם-כן אינני מעודכנת, ומרוב דרישות העובדים יכולים להרשות לעצמם לברור.
תודה רבה ששלחת אלי את חברך הנחמדה, טלי. תודה אומי על הסיוע שלכן.
גמר חתימה טובה וצום קל.
אומי, מתוך ניסיון, הד'ברים אינם פשוטים. יש כל מיני זקנים ויש כל מיני מטפליםץ לנו כעת יש מטםלת נפאלית חמודה מאד, שברחה מהמעסיק הקודם.
גמר חתימה טובה.