מפעם לפעם אני עלולה לקום מן התור שלי לישון למשמע בן זוגי מחרים את הדי.ווי.די. היומי מן הקטן. סליחה, אני אגיד לו אחר-כך בצנעה, את מי בדיוק אנחנו מענישים כאן! אם כן, יש ימים בהם אני ממש בונה על השעה הזאת בה יישב הילד כמו זומבי מול הדבר הזה. אבל בה בעת ברור לי כי אני אשלם על כך בסופו של דבר. ראשית, אחרי שהוא יסיים לראות, אז ייצאו כל האנרגיות שבו, אבל כפליים. ושנית, אל לו לראות יותר מדי, כי אז עלול הדבר להזיק להתפתחות שלו* – וגם זה לא קל להורים בל נשכח. בשורה התחתונה, אני לא ממש מאמינה בטכנולוגיה – זאת לא הדת שלי.
* הנה הלינק — לכתבה על מחקר חדש שמשמיץ את הבייביסיטר הלאומי שלנו — אוי וויי.
אומי יקרה, זאת תשובה שמזמינה עוד הרבה שאלות.בואי אספר לך חלק מהן. מה עם הילדים הפרטיים שלנו ביחס לילדים האחרים, שהטלוויזיה והמחשב הם מרכז העולם שלהם, ואחר כך גם מרכז השיחה והקבלה החברתית… זאת אומרת, מה אני עושה לילדים שלי מבחינה חברתית.ועוד, איך אני באמת מצליחה לעשות הפרדה בין הדברים הרבים השליליים, לתפיסתי, ואני מבינה שגם לתפיסתך, שיש בטלוויזיה, מחד, אבל גם מצליחה לקחת ממנה גם כמה דברים חיוביים. אותו כנ"ל לגבי המחשב. אותי הם רואים מול המחשב במשך שעות, איך להסביר שהיצירה שלי כולה אצורה בתוך המכשיר המופלא הזה, כן, כן, מופלא, כי איך הייתי יכולה להכיר אותך אחרת… ולשוחח איתך… ולהחליף דעות וכיו"ב בלעדיו… ומחד שיש בו כל כך הרבה פלסטיק ותועבה ורשע.. הכל בתוך קופסה כזאת קטנה.
יש לי עוד הרבה, זה עניין לפוסט שלם באמת.
תודה רבה על הפוסט וההקדשה!
היי איריס — כל השאלות נכונות 🙂 או
🙁 בעצם.
באשר לטלויזיה, אומי זאת לא דת אבל כן התמכרות עם אשלית שליטה.
ואני מתנגדת כי היא כן מזיקה.
אחרי 5 שנים בלי, שהוא זמן הכרחי לגמלים,ישבתי מול תוכניות ילדים אצל מכרה והזעזעתי מרמת הטיפשות והאלימות, בתוכניות לילדים, כן.
סרטים מצוירים עם שפע רמזים מינים, שמגרים ילד, שבכלל לא בשל אליהם, אבל זה כן חודר לתת – מודע בדלת האחורית.
שלא לדבר על כל הצ'אן , צ'אן האלים והמפחיד.
והמנחות שתמיד יפפות ומעבירות מסר לבנות, תהיי יפה ותצליחי.
לא ראיתי שם איזו ציפי שביט שמנמנה ומתוקה.
רק דוגמניות משועממות ונערי זוהר.
ואם מזפזפים לפרסומות אז בכלל.
גם המחשב זו בעיה, אבל יש יותר אפשרויות לחסימה.
שבוע- טוב.
ב
הי אביטל, אחותי אומרת שזה "הניסיון" של הדור שלנו.
אומי , גם לניסיון צריכה להיות בשלות.
אבל באמת אל תראי אותי כמטיפה, סתם חבל לי , כי עבדתי במערכת החינוך, ועשיתי על זה תחקיר למען הצגה שביימתי , בנושא הזה בדיוק. בזמנו הילדים היו מכורים לתוכנית אמריקאית ג'רי משהו, וזה עשה בהם שמות ובהחלט השפיע על יחסם למין השני.
וגם למדתי על התמכרויות.
כאמור, לא כל ניסיון חיבים לעבור.
אבל זה לא שאין לי את הניסיונות שלי.
יש ויש.
ועוד משהו קטן שקשור לנסיונות שלנו. יש נסיונות שמאד קשה לנו לעמוד בהם.
ואולי אנו באמת לא מסוגלים להתמודד מולם, או בקושי מסוגלים.
לכן אומרים: לפני עיוור לא תתן מכשול.
הרבה טוב.
(אנחה עמוקה הבוקעת מעומק הלב)
ועוד איך!