בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר
תחייכו למצלמה
לאחרונה בקושי הייתי כאן. הייתי בהמון המון שמחות של בני משפחה ושל חברים קרובים. בתקופה עמוסה מעיין זו את לא מפסיקה לומר לעצמך שיהיו רק שמחות. ואיך את יודעת שהאירוע ממש הצליח? הדמעות. אם בכית, סימן שהשמחה עבדה.
אצלנו בכיות בשמחות זה ספורט משפחתי (אני עוד זוכרת את סבי ז"ל, גבר רציני ומאופק בדרך כלל, שהיה בוכה ומאדים כולו מהדברים הכי קטנים באירועים שלנו – כולל מסיבות של הנכדים בגן).
חמודה! 🙂
במקרה שלי השתבש משהו בחיישן השמחה, אני מתייפחת בכל אירוע, פשוט נהייתי סמרטוט רטוב בשנים האחרונות!
מזדהה 🙂 + חיבוק 🙂
היום לקחתי חברה משוררת לטיול בטבע… היא מצטרפת אלי לעתים קרובות. איך אני יודעת שהטיול הצליח, שהעירונית הזו מורידה דמעות למראה הנחל הזורם שם למטה.
לא יודעת. בזמן האחרון אני בכלל לא בוכה משמחה. (אולי גם בגלל שאין פה מי יודע מה שמחות, זה בעיקר בארץ? לא?)
היי אומי
כרגלל הכישרון שלך לאבחן מציאות
להתראות טובה
(-:
(-:
(-:
(-:
אצלנו בכיות בשמחות זה ספורט משפחתי (אני עוד זוכרת את סבי ז"ל, גבר רציני ומאופק בדרך כלל, שהיה בוכה ומאדים כולו מהדברים הכי קטנים באירועים שלנו – כולל מסיבות של הנכדים בגן).
כל עוד זו סיבת הבכי, הכל טוב 🙂