האי אומי, הייתה כאן מישהי שנתנה לי 70 אי קיו, אז עכשיו נרגעתי:)
אבל האם איננו רוצים שלילדנו יהיה דוקטוראט , כי זה ירגיע אותנו.
למשל ביתי רוצה ללמוד צילום.
מיד התערבתי ואמרתי, אל תעשי את הטעיות שלי, לכי על תואר ראשון בחינוך, שני תראפיה באומנות. אך היא מסרבת.
אני למדתי משחק באחד מבתי הספר הקשים בארץ, אך איש אינו מחשיב לי את זה כתואר.
אם כי אף אחד ממשרד החינוך, לא היה עומד בלימודים שעשיתי.
כלומר יש כאן משחק כפול של כולנו, מצד אחד תהייה יצירתי, מצד שני זה יפה כרעיון, במציאות לך על התואר ועוד תואר. ואז כולם יאמרו שאתה נורא חכם.
למרות שבעיני גם תלמיד חכם, בלי תואר, הוא מאד חכם.
כלומר לא יצאנו מהתבניות.
הי אומי, חבל רק שהאנשים שאני נתקלת בהם בשנות הלימוד של ילדיי, שמתיימרים לקרוא לעצמם מורים ומחנכים בישראל לא רואים את זה. אני רואה הרצאות שכאלה ודמעות של יאוש עומדות לי בעיניים. מילא היצירתיות, את זה אי אפשר לקחת מהילד, אבל כשמורים רקובים יושבים בתוך הסל ומאכילים ברעלם את ילדיי אני מרגישה כל כך קטנה וחסרת אונים שכל הדבורים היפים האלה רק עושים לי עוד יותר רע.
(היה לי יום נוראי בתקשורת הורה מורה היום אז סליחה על ההתפרצות).
i know this is belated – but i found this inspiring, and depressing – given that we are sending our kids to school.
at least we can try to encourage other things at home or out of school….
הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
נפלא תודה אומיO
נהדר, אהבתי.
תודה שהבאת, אומי. דברים שכדאי שכולנו נקשיב להם היטב, ומההתחלה (הקישור שלך הוא לחלק ב' משום מה).
אתה צודק אמיר, אני אשלים בקרוב 🙂
האי אומי, הייתה כאן מישהי שנתנה לי 70 אי קיו, אז עכשיו נרגעתי:)
אבל האם איננו רוצים שלילדנו יהיה דוקטוראט , כי זה ירגיע אותנו.
למשל ביתי רוצה ללמוד צילום.
מיד התערבתי ואמרתי, אל תעשי את הטעיות שלי, לכי על תואר ראשון בחינוך, שני תראפיה באומנות. אך היא מסרבת.
אני למדתי משחק באחד מבתי הספר הקשים בארץ, אך איש אינו מחשיב לי את זה כתואר.
אם כי אף אחד ממשרד החינוך, לא היה עומד בלימודים שעשיתי.
כלומר יש כאן משחק כפול של כולנו, מצד אחד תהייה יצירתי, מצד שני זה יפה כרעיון, במציאות לך על התואר ועוד תואר. ואז כולם יאמרו שאתה נורא חכם.
למרות שבעיני גם תלמיד חכם, בלי תואר, הוא מאד חכם.
כלומר לא יצאנו מהתבניות.
יש כאן מילכוד, נראה לי שבאירופה המצב טוב יותר.
שבוע- טוב.
מאלף.
הי אומי, חבל רק שהאנשים שאני נתקלת בהם בשנות הלימוד של ילדיי, שמתיימרים לקרוא לעצמם מורים ומחנכים בישראל לא רואים את זה. אני רואה הרצאות שכאלה ודמעות של יאוש עומדות לי בעיניים. מילא היצירתיות, את זה אי אפשר לקחת מהילד, אבל כשמורים רקובים יושבים בתוך הסל ומאכילים ברעלם את ילדיי אני מרגישה כל כך קטנה וחסרת אונים שכל הדבורים היפים האלה רק עושים לי עוד יותר רע.
(היה לי יום נוראי בתקשורת הורה מורה היום אז סליחה על ההתפרצות).
i know this is belated – but i found this inspiring, and depressing – given that we are sending our kids to school.
at least we can try to encourage other things at home or out of school….