כשהגיע התור שלי לישון ראיתי פתאום אריה קטן מפלסטיק בצבע תפוז רץ לכיווני לאורך השולחן והדפתי אותו הצידה ומיד הצטערתי – איזה קסם היה פה לרגע ולא שמתי לב – והתחלתי לחפש אותו אבל באו הילדים והעירו אותי. קמתי עייפה מאד ומתוסכלת, הילדים עומדים מסביבי, ונזכרתי בפספוס, ופתאום ראיתי אותם, ואף מצאתי את הכוח להיות נחמדה אליהם, במלוא ילדותם, גם בשעות הקטנות האלה של הבוקר. ממש קסם.
ממש קסם התאור שלך.
חיבוק חזרה סבינה :)) לילה טוב.
נהדר שיש לך חלומות כמו של ילדים. הילדה שבך תשרוד אני יודעת.
אומי, זה מקסים 🙂
"איזה קסם היה פה לרגע ולא שמתי לב",
את בשימת לב גבוהה, אומי.
תודה מירי ורונית. באמת נבהלתי מהמסר של החלום הזה, ורציתי לכתוב אותו כאן בניסיון לא לשכוח אותו בכל הקשור ליחס שלי עם ילדיי ולמרות ואולי בגלל שאין לי דקה בימים אלה (עם תחילת הסמסטר וכו' ועל כך אני מתנצלת גם בפניכם:). תודה שוב על ההבנה, 0.
אומי עשית לי חמימות!
חומר לספר אומי"האריה שמציל אמהות…"
אומי, את הולכת ונעשית סופרת בקצרצרים הנפלאים האלה שלך.
חני ויעל, עשיתם לי את היום, לא, השבוע. השנה!! 🙂 0.