בננות - בלוגים / / הרהורים לקראת לידה
הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

הרהורים לקראת לידה

 

עם הריון, את יכולה לשאוף להישאר בארון כמה שאת רק רוצה. אבל בסופו של דבר – בתנאי שהכל כשורה כמובן – הארון יוצא ממך. 

עד כאן החיים בפועל. החיים הוירטואלים, לעומת זאת, מציעים אינסוף אפשרויות להסתיר את הכרס הגדל. וכך גם אני עשיתי כאן. למה לי הלחץ אמרתי לעצמי. אבל הגיעו המים עד נפש. אני יושבת כאן ומתפוצצת. מרוב השאיפה להתפנות.

 

אתם יודעים מה הבעיה שלי? עודף מידע. כל מי שגדל על ברכי האקדמיה יודע כי ידע הוא כוח. אבל זה רחוק מלהיות כל הסיפור. ידע גם מבלבל ועשוי להפשיט אותך מתחושות של ביטחון, כמה שאלה אינן מבוססות, ולהשאיר אותך חשופה ופגיעה. 

לפעמים אני מוצאת את עצמי מתגעגעת לימים שבהם יכולת להפקיד את האמון הטוטאלי שלך באדם אחר, באחות התחנה למשל, על אחת כמה וכמה ברופא הכל-יכול. היום כבר ברור שמדובר באשליה במקרה הטוב.

 

ומה עשתה התפשטות הידע לממסד הרפואי עצמו? הוא החל להיפחד. לפעמים אף נדמה כי הפחד, ואיתו ההפחדה, הפכו לכלל המנחה שלו, ולכוח המניע מאחוריו, ובעיקר לערכת ההישרדות שלו. ואת? אם לא תצייתי, תסתכני בכך וכך, וגם בכך, ובכך, אז אל תעיזי לפעול שלא על-פי ההוראות.

 

נעבור ללידה באופן ספציפי. הרי זה הנושא שאני לומדת כבר שנים רבות כל כך, מטקסטים משפטיים רפואיים מחד, ומתיאוריה חתרנית ופמיניסטית מאידך. ואיפה אני עתה? עומדת ללדת, יודעת שמדובר בתהליך טבעי שמסוגל להתרחש לבדו, אבל מפחדת פחד מוות בכל זאת. ואחד הפחדים הגדולים ביותר – שיכריחו אותי להתאשפז בבית חולים מה שלא יעשו לי שם. כמה חבל, איבוד האימון הזה במוסד שאמור להציל אותנו.

 

בימים אלה אני הולכת למטפלת בשיטת אלקסנדר שגם עוזרת לי להתכונן ללידה. אני לומדת שם כל מיני תרגילים לביצוע תוך כדי הצירים. הרעיון הוא לכוון את כוחו של הציר למקום הנכון כדי שיעשה את עבודתו בצורה היעילה ביותר. אבל לדברי המורה הדגולה, ההתנהגות הנכונה תוך כדי תהליך הלידה עשויה גם לחזק את הגוף לאחר מכן. זה לא נכון שהלידה מחלישה את האשה, היא מבטיחה לי, ההפך הוא נכון.

 

אם כן, הנה בפניכם עלילה לספר ילדים: 

 

היו היתה נסיכה וכאשר היא התבגרה הגיעה מלאכית והעניקה לה ברכה: פעם, אמרה, תינתן לה הזדמנות חיים אדירה – תהיה לך האפשרות לחוות כוחות-על, ואם תצליחי להתמודד איתם גם תצאי משם מחוזקת לעד. אבל כל זאת רק בתנאי שתצליחי להישאר בעמידה. ברגע שישכיבו אותך על הגב, יפוגו הכוחות.

 

אוי אלוקים תן לי את הכוח לעמוד בכל מה שעומד לפניי.

 

 

22 תגובות

  1. אמן ואמן אומי יקרה!

  2. שיהיה במזל טוב וכוחות על, אומי 🙂

  3. רונית בר-לביא

    את מצחיקה, אומי, וחזקה, וזה שילוב מנצח.

    הם מאד פוחדים, ועוסקים בהפחדה כתוצאה, זה מורגש בהרבה מאד מקומות ציבוריים וגם כאלו שלא,

    בעיני זו ה-בעיה בעולם.

    "והעיקר לא לפחד כלל".

    שמעתי כבר את התיאוריה שלידה בעמידה הרבה יותר טבעית ופחות מכאיבה ומתנגדת לכוח הכבידה, אז נשמע שאת בדרך הנכונה.

    אל תתני להם להשכיב אותך על הגב :))

    • שתהיה לידה קלה ,אומי , את צודקת עודף המידע מבלבל ,כשאני ילדתי את ילדי לפני כעשרים ושלושים שנה היה קל יותר ללדת אף שהצירים נשארו אותם צירים. לא עשינו כזה ענין גדול מהריון ולידה ,הכל היה טבעי וקל יותר מזל שלא היתה אוטוסטרדת מידע כל כך מפותחת כמו היום, אחרת הייתי מבוהלת מעודף המידע

  4. מירי פליישר

    אומי יקרה
    תודה ששיתפת
    מאחלת לך שליטה בתהליך כמה שרק אפשר
    ושבן זוגך היקר יתמוך בך בדרכך.
    בהצלחה!
    חיבוק!
    מירי

  5. זו לא לידה ראשונה, לא?
    פטידין ואחר כך אפידורל. שילוב מנצח ללידה ללא טראומות מיותרות (למרות שניתן להבין שאת בעד שיטות טבעיות יותר).
    האמת, הכי טוב להעזר במכר מקורב למתרחש בחדר לידה…ואם לא ניתן והפחד רב, ניתן כמדומני להסתייע במיילדת פרטית שתלווה את תהליך הלידה.
    מאחלת לך חוויה טובה. בסופו של דבר לידה היא אכן תהליך טבעי ברב רובם של המקרים, ולצוות הרפואי מטרה זהה לזו שלך.
    והתוצאה הו התוצאה..

  6. חני ליבנה

    אומי שתעברי בשלום ויהיהלך הכח, בטוח! קיץ קל..

  7. הוא ייתן. ואיזה כייף שאאת עומדת בפני דבר כל- כך גדול.

    יש טיפות בך שמזרזות לידה ועוזרות בצירים לקחתי 3 פעמים וזה ממש סייע.
    אז זה מומלץ.

    היה גם רגע שפניתי לה' ואמרתי ופעם צעקתי " תעזור" והוא ממש שמע.
    גם אותך הוא שומע עכשיו.
    זה רגע נטול ספרים.

    וגם מומלץ לטבול בימים שלפני, גם זה עוזר.
    ואם אפשר לקחת איתך לטבילה אישה שמתקשה ללדת ולתת לה לטבול אחריך.
    הייתי באה איתך עכשיו.

    אבל אולי תתפללי עלי וזה יעזור.
    שיעבור בשלום.

  8. אני מאד מודה לכם את על ההערות החמות ומעודדות. אני מקווה שאצליח לחזור לכאן בקרוב עם בשורות טובות.

  9. יעל רוזן-בר שם

    לידה קלה אומי היקרה. רק האל מסוגל לתת לך את הכוח, האמיני והכל יעבור בשלום ובלא כאב.

    אמן.

  10. יעל ישראל

    לידה קלה אומי היקרה. את תעברי את זה בשלום.
    ותבשרי לנו מה-מי-מו אחרי הלידה.

    ומה שכתבת על רפואה וידע, בדיוק חשבתי על זה השבוע בהקשר אחר. מסכימה איתך לגמרי.

    • גיורא לשם

      יעל,
      האם אנחנו מתחילים להתקרב לפרדוקס:
      כאשר הידע שבידינו מועט יותר, אנחנו מתחילים להיות יותר נאורים?!

  11. אומי, את אישה גדולה וחזקה, ויש לך את הכוח ללדת, יש בך את הידע ללדת, הידע שקיים בכל הנשים בעולם. אף אחד לא יכול להרחיק אותך מהידע הקדום הזה. תרשי לעצמך להיות נוכחת בלידה בכל מאודך, ואל תרשי לאחרים להפריע לך.
    ואת לא חייבת ללדת בבית חולים. את לא חולה.

  12. השכיבה באמת רעה מאוד אבל אפילו בשכיבה אפשר ללדת בן אדם מקסים וברגע שנולד הבנאדם המקסים ונותנים לו נשיקה במצח כוחות העל חוזרים.
    שיהיה לך קל וכמו שאת רוצה 🙂

  13. בהצלחה! הכל יעבור בשלום. אני תמיד הגעתי ללידות מאוד רגועה, באופן מפתיע. נרגשת כן, אבל רגועה. רק אח"כ עם הטשטוש עשיתי ודיברתי שטויות. אבל לא פחד, זה רגע פלאי, התחברות לאיתני הטבע. לא לפחד.
    צריך לנעול את המחשבות הרעות, זה לא הזמן שלהן.

  14. ואולי כי היום לפני שישה שבועות ילדתי, ואני עדין חוזרת לשעות ההן בזכרוני, לחוויה הבלתי ניתנת לתיאור הזו, כמה שכואב אימים ככה מדהים. רוצה לגזור ולשמור את הנרטיב הזה שניסחת כאן, ופעם, כשיהיה לנו זמן פנוי שמישהי תכתוב איזה סיפור ילדים כזה באמת שיהיה לי לספר לבת שלי, שנולדה, כמו שני אחיה בלי שאמא שלהן שכבה או ישבה אפילו רגע. וכולם מסביב עדין חושבים שאני משוגעת, מילא לא לקחת אפידורל אבל לעזוב את בית היולדות אחרי כמה שעות זה בכלל מפגר, שלא לומר חסר אחריות.

    נשיקות וחיבוקים גם כאן. את נהדרת, והבלוג שלך מופלא. תמיד.

    • זה אכן מפגר וחסר אחריות ועלה לבת דודתי בפירכוס בתה בעיקבות לידה, שהתאחר הטיפול בו ועל התוצאות אתן לא רוצות לשמוע.
      פשוט תספרי לילדיך שיש להם הרבה מזל.

      • אנונימי/ת היקר/ה. במחקר ובסטטיסטיקה לעולם לא הוכח היתרונות של לידה בבית חולים לנשים הרות המוגדרות בסיכון נמוך ואף לנשים המוגדרות "בסיכון גבוה." בנסיבות אלה צריך כל בן אדם להחליט אם היא מעדיפה את הסיכונים של מדיקליזציה-תתרה או של פחות מדי מדיקליזציה. בפועל, חייבים להיות אנשים שלא בחרו טוב בסופו של יום. מה שבטוח, סיפור של לידת בית אחת שלא נגמרה טוב אינה מוכיחה דבר. זאת ועוד, תזכרי ששלוש יולדות מתו השנה אחרי ובעקבות לידה בבית חולים השנה. האחת היתה גלית סעדה-אופיר ושם מדובר ברשלנות רפואית ככל הנראה. בשני המקרים האחרים, טענו בתי החולים שלא יכלו לעשות דבר להצלת הנשים הללו. אני מניחה שאם מקרים אלה היו מתרחשים בבית, כולם היו פתאם בטוחים בכך שהנשים היו בחיים לולא ילדו הן תחת אשפוז! בשורות טובות. אומי.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


Warning: sprintf(): Too few arguments in /home/bananotco/public_html/blogs/wp-includes/widgets.php on line 1167

Warning: sprintf(): Too few arguments in /home/bananotco/public_html/blogs/wp-includes/widgets.php on line 1167

קטגוריות


Warning: sprintf(): Too few arguments in /home/bananotco/public_html/blogs/wp-includes/widgets.php on line 1167

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר