בננות - בלוגים / / על אחווה ואחיות, שוב.
הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

על אחווה ואחיות, שוב.

 

 

 

אני אחת שלא מסתדרת טוב עם reunions. פשוט לא מתאים לי. ובמידה ומישהו ינסה לארגן אירוע כזה בקשר לביה"ס בו למדתי או בקשר ללימודי המשפטים שלי, למשל, כבר הכנתי לי מראש רשימה של אחייניות שעומדות לחגוג את בת המצווה שלהן בדיוק באותו ערב.
 
זה לא שלא מסקרן אותי מה קרה מאז לטל החתיך שעזב את הלימודים בשנה א' ולג'רום צ'סקלסון שכיהן איתי בועדת התלמידים בכיתה י"ב ולניקי יפה לידה הייתי יושבת ומקטרת בכיתה ז' ולסנדרה-לי סיינפלד אשר עלתה ארצה עם בני משפחתה בכיתה ה'. דווקא כן הייתי רוצה לדעת איפה הם היום. 

זאת ועוד, מדי פעם, כשהמאמר כבר לא הולך לשום מקום, אני אף מוצאת את עצמי חופרת ומעלה איזה שם נידך מעומקי זיכרונות הילדות שלי ורושמת אותו בשדה המתאים לחיפוש בעולם הגדול הווירטואלי. 

בפועל, רק לעתים רחוקות מגלה לי גוגל מה עלה בגורלם. והנה, למרות כל הסקרנות הזאת, אם היו מוצאים אותי ומזמינים אותו לפגוש שוב את כולם, אני משוכנעת שלא הייתי יכולה להביא את עצמי להתעלות למשימה.


לאור הדברים האלה, אינני מבינה איך זה שאותה אני נלחמת נגד כל הסיכויים כדי להשתתף באירועים שמארגן החוג ללימודי מגדר בבר-אילן, בו סיימתי ללמוד כבר מזמן, רק כדי להיפגש שוב ושוב עם הנשים איתן למדתי שם. מה פשר, אני שואלת את עצמי, ההתנהגותי הכל כך לא-אופיינית-לי הזאת?


כמובן, יכול להיות שאני פשוט אוהבת את הנשים האלה. יחד עם זאת, אנחנו לא ממש חברות, לא במובן הרגיל, לא נפגשות מחוץ ללימודים ומדברות רק לעתים רחוקות בטלפון.


אולי ניתן לדמות את הקשר השורד השורר בינינו לקשר בין מילואימניקים, שמתראים מדי פעם בלבד וממשיכים להיות חברים לנפש בכל זאת. ואולי גם אצלנו זה מבוסס על קברת הדרך ארוכה שעברנו ביחד, הלימודים הקשים, מותה של מורה ומנהיגה יקרה לנו, הטיפוס הארוך והעידוד המתמיד עד לקבלת התואר. אולי האופי והמהות הפמיניסטי של הלימודים הם אשר הידקו בינינו את הקשרים. שמישהי תתחיל כבר לחקור את זה!


מה שאני יודעת על בטוח הוא שפעם כתבתי על האחיות שנוצרה לעיתים בין נשים כהיפוך מהמושג אחווה. לעומת האחרון, האחיות שנכרכת בין נשים מבוססת לא אחת על הפונקציות הגופניות המיוחדות שלנו כנשים, מכאבי ווסת דרך הלידה ועד גלי החום של המנופאוזה. מטבע הדברים, נוטה אחיות זאת להיות סודית, בודדת ומבודדת. אבל תראו, הנה דוגמא של אחיות נפלאה וחזקה, גלויה לעיני כל, המבוססת על למידה (ועשייה) פורה ומשותפת. 

זה אפשרי!

 

 

 

7 תגובות

  1. זה אומי יקרה
    כי בתוכנית ללימודי מגדר
    למדנו דרך הגוף
    וכתבנו דרך הגוף
    ויכולנו לקשר את התיאוריה לגוף וליומיום
    ולראות איך התהליך שעברנו שם השפיע על הגוף
    אני נאלצת לא להסכים איתך, אם יש משהו שאחווה זו ביססה זו בדיוק האחיות שדיברת עליה
    כלומר מבוססת על פונקציות שאנחנו כנשים ממלאות, חוות, מרגישות (וזה הכי אוניברסלי שאי פעם הרשיתי לעצמי לכתוב אני חושבת! 🙂
    ובאמת היה נפלא באיחוד המיוחד הזה שהיה השבוע
    גם אני שמחתי מאוד שהגעתי
    וגם שהגעת את

    • רותפ, את יכולה להסביר לי שוב למה התכוונת — שהלימודים חיזקו את האחוה ביננו (ובלשוני, האחיות בינינו) שהיא מבוססת על הגוף שלנו? את לא חושבת שתהליך הלימודים הקשה יכולה להיות בסיס מספיק גופני כך שניתן לבסס עליו אחיות?

      • ברור שתהליך לימודים יכול לבסס אחיות. פשוט התייחסתי לאבחנה שעשית בין אווחה לאחיות ואמרתי שהתכנים והאופן בו הלימודים הספציפיים האלו השפיעו עלינו גרמו לאותה אחיות שמכוננת דרך חוויות גופניות (הריון, הנקה וכו").

        • אני מסכימה איתך, רק חושבת שהאחיות שמתבססת על לימודים (פמיניסטיים) מעצימה במיוחד. אולי אפילו צריכים לחשוב על גיוס חובה!

  2. וידויה (האחרון) של הגולדי – המסכה יורדת – אל תחמיצו!

    • רק המחשבה על פגישת מחזור מעוררת בי צמרמורת למרות שכמוך גם אני מחפשת מדי פעם ברשת ואפילו מוצאת אותם.
      אבל עצם האירוע הוא מופלץ לגמרי.

      איכשהו יהיה נחמד לפגוש את רוב חברי וחברותי ללימודים. אולי בגלל הגיל שהיינו בו והחיבור של תחומי העניין והמסע הקשה לתרגום דוחו"ת משפטיים מהמאה ה-17 וכד". משהו באמת גיבש.
      לכן נראה לי שהיית יותר שמחה לפגוש אותן – כי מראש התחברתן על-רקע גיל אחר ועניין משותף.

      • זה נכון אך עדיין אני מרגישה שיש כאן משהו מעבר להתעניינות משותפת. אני אחשוב על זה יותר בכל אופן. תודה.
        (ותודה על המילה "פגישת מחזור" — לא יכולתי לחשוב על המילה!)

השאר תגובה ל אומי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר