בננות - בלוגים / / מדוע להמשיך לצחצח שיניים?
הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

מדוע להמשיך לצחצח שיניים?

 

 

 

 

 

 

אני עושה את שוב: מביאה כאן דברי חברתי ועמיתי רות (פ) שהגיבה לפוסט קודם שלי כי הדברים דורשים עיון ודיון משלהם. 
וכך היה:
בפוסט הקודם הבאתי את דבריה של אליס מילר, אותם אני מביאה כאן בתרגום הנדיב של שירה:

 

"אקטיוויזם הוא שכר הדירה אותו אני משלמת עבור מגוריי על פלנטה זו."

 

בתגובה, אמרה רות פ:

 

"ועם כל השפכים שזורמים לים סוף אפילו ברגעים אלו, אני חושבת ששכר דירה זה לוקסוס, אקטיביזם זה כבר לא שכר דירה מזמן, עכשיו אקטיביזם זה התנאי להמשיך להתקיים על הפלנטה הזאת (היום שמעתי ברדיו שסדאם חוסיין הציע להתפטר עבור סכום כסף גדול מאוד ולהמנע ממלחמה ובוש הבן אמר "לא" כי למלחמה יש גם יתרונות כלכליים… יותר בוטה מזה ???))"

 

במילים אחרות (זאת אומרת, בתרגום של אומי):

אליס אמרה שאקטיוויזם (ניתן גם לקרוא לזה "תיקון עולם" לדעתי) הינו חובה מוסרית.

רות אמרה שאקטיוויזם כבר נהפך לחובה גרידא; בני האנוש כבר נהיו כל כך גרועים שעוד מעט כבר לא יישאר עולם לתקן.

אומי אומרת: רות צודקת, כמובן. ואיך אפשר להמשיך לכתוב בלוג אחרי המילים האלה, לא כל שכן בלוג הנקרא: הפוך קטן ודי? ואיך אפשר להמשיך לעמל לעבוד לכתוב כל מיני מאמרים העוסקים בדברים הנוגעים ללבי וללבן של רבות מחברותי אבל בהשוואה לבעיות העולם הן כל כך זוטרות, קטנות, לא שוות.

דוגמא מובהקת לכך היא הניסיונות (הנואשות) לשפר את חווית הלידה של יולדות ישראליות על-ידי הדרישה להפחתת ההשתלטות הרפואית עליה בעוד בקרב נשים באפריקה, הלידה מהווה גורם המוות מספר אחד כי אין שם רפואה כמעט בכלל.

מדוע להמשיך להתעסק בזוטרות? זאת השאלה כאן. (ויש לציין כי גם עצם העיסוק בשאלה כה גדולה כאן בבלוג הזה אולי בעייתי בפני עצמו.)

והינה ניסוח מוצלח יותר של השאלה: מדוע להמשיך לצחצח שיניים?

כך ניסחה השאלה הוגה הדעות ההודית גריאטרי ספיבק בהרצאה שהייתי בה לפני כמה שנים.

את התשובה שלה אינני זוכרת כלל. אולם עצם ניסוחה של השאלה עוזר קצת, לדעתי, למצוא תשובות אליה, למשל:

א.     כי ככה התחנכנו/התרגלנו

ב.     כי בני אנוש נולדו לקוות ולשאוף לקראת עתיד טוב יותר

ג.       כי זו בגדר היכולות שלי, וכל אחד צריך לממש את יכולתו שלו

ד.      כי גם השיניים הם חלק מן הגוף, וריקבון בשיניים עשוי אף הוא להתפשט ולגרום להרס רב בגוף כולו

ה.     כל התשובות נכונות

ו.       ובמידה ואף אחת מן התשובות אינן נכונות, צריך לנסות, כלל האפשר, ולפחות לעתים קרובות, לזכור ולהזכיר את הבעיות האחרות, הגדולות יותר. כפי שעשו אליס ורות.

 

 

 

 

 

 

 

 

12 תגובות

  1. תהיתי מה לשון יחיד של המילה זוטות, והחלטתי שזוטא נשמע הגיוני
    אני לא חושבת ש"לצחצח שיניים" זה דבר "קטן" או זוטא לצורך העניין
    אני בכלל לא יודעת אם צריך למדוד תיקון עולם, אם לקשור את עצמי למיכלית נפט יותר "חשוב" מלכתוב בלוג (או במקרה שלי, אפילו לא זה! רק להגיב בבלוג)
    ואני משוכנעת שאם יהיו מספיק "הפוך קטן ודי" ללא ספק יהיה הרבה יותר
    נעים
    וסובלני
    ומסביר פנים
    ומעורר מחשבה
    וממריץ
    ומחייך
    ומנער ממובנים מאליהם

    לא מזמן אישה חכמה אמרה לי שאני מתעסקת בהרבה תכנים קשים שנובעים מהתכנים של האקטיביזם שלי, מהמחקר שלי, ואמרתי לה שהרבה פחות ממה שהייתי פעם

    פשוט למדתי שבהתאם לכלל ברזל בתעופה והורות, אני צריכה לדאוג למסכת חמצן עלי לפני שאני רותמת את הילדים (חס וחלילה טפו טפו כמובן)

    זאת אומרת, שאני חייבת לעבוד בהתאם לצרכים שלי, ל well being שלי, לשמור עלי מפני רע כדי שאוכל לעשות קצת טוב (הנה שוב צץ לוה"קצת" הזה)

    ואסיים בציטוט מהספר המרפא ביותר בעולם (לדעתי הלא מוסמכת) – "רצות עם זאבים" שמו, של קלריסה פינקולה אסטס. היא כותבת בסוף הספר עשרה חוקי זאבה כלליים לחיים ואני אומרת, עשרה חוקי אקטיביסטית כלליים לחיים, ואלו הם:
    1. אכלי
    2. נוחי
    3. נדדי בין לבין
    4. היי נאמנה (לעצמך)
    5. אהבי את הילדים (לא בהכרח ביולוגיים, אל גם את היצירה שלך, את פרי ידייך/ראשך)
    6. דלגי לאור ירח
    7. הטי אוזן
    8. טפלי בעצמות
    9. התעלסי
    10. הרבי לילל
    לאלה שעדיין נאבקות, ממליצה קלריסה (כך אני קוראת לה ביני לבין עצמי ועכשיו ביני לביניכן) להתחיל במספר 10…
    (ואומי יקרה, תודה על הדיאלוג המדהים הזה)
    רותפ

    • איזו תגובה נפלאה!
      אני מרבה ליישם את כלל מספר 10
      ויעיד בעלי…
      לגבי השאלה של אומי –
      זה כמובן גם וגם וגם וגם.
      ביום שבו מזוהם הים באילת סיפרנו על זה לילדים, במנוחה בין עצי תאנה ביער זנוח, כשהטבע יפה מתמיד.
      דיברנו על הדגים והדולפינים ושמורת האלמוגים.
      אי אפשר להקדיש זמן לכל דבר – הלואי.
      צריך להשתדל להיות אישה במקום שבו אין (א(נשים.
      ולעדור את חלקת אלוהים בקביעות
      וגם להשקות לפעמים חלקות אחרות.

    • תודה רותפ. טוב שהדברים רשומים לי (ולנו)כאן עכשיו שלא אשכח.

      • מודה שיש לי את הרשימה הזאת דהויה על המראה באמבטיה 🙂 מעניין מה הילדים חושבים על זה, זה כ"כ הרבה שנים שם שלא בטוח שהם טרחו לקרא

  2. תרגום של שירה!!! לא שירי! אני מבקשת! שירה זהו שמי!

    • וד.א. התחנחנו=התחנכנו…

    • מצטערת מאד — שגיאת כתיב בלבד. תיקנתי גם את השנייה — תודה רבה. אומי.

      • הייתי צריכה להוסיף – 🙂 זו הייתה הפצרה ידידותית כמובן… (איכשהו, תמיד זה יוצא קטנוני וקנטרני להתעכב על הקטנות… "צטערת…)

        • תודה שירה, לקחתי את זה ברוח טובה — את רואה, גם הוספתח את המילה "נדיב" לטקסט. אני שמחה לקבל תיקונים ולהשתפר.

          ולעצם עניין השם, הרי זה הנושא הזוטא האחר בו אני מרבה להתעסק, כי בעיני גם זה נושא חשוב מאד.

          את יודעת מה אומרים על השם שלנו (ושוב אני משאירה את מלאכת התרגום לך):

          that which is most our own, but most used by others

          אומי

          • לא, לא נדיב! בשמחה! זה אחד התחביבים האהובים עליי (אפילו תרגמתי ספר שאולי יצא לאור בקרוב),
            ובאשר לשם שלנו –

            הוא ברובו שלנו, אבל רוב השימוש בו הוא בידי האחרים (תרגום חופשי ללא מחשבה יתרה)
            או – הוא בעיקר שלנו, אך עיקר השימוש בו נמצא בידי אחרים…

            רוצה לפתוח עסק משותף? את תכתבי, אני אתרגם ושלום על ישראל! 🙂

          • יאללה!

השאר תגובה ל אומי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר