בננות - בלוגים / / פוסט צומ-אתיק סטרס סינדרום
הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

פוסט צומ-אתיק סטרס סינדרום

 

 

 

 

 

מדהים אותי איך 24 שעות (בעצם, יותר קרוב ל-26 יוצא תמיד) כל כך מפריעים לסדר היום של הבן אדם ואף עלול להוציא אותה מדעתה.

לי זה תמיד גרוע דווקא ביום שאחרי. הצום עצמו נוטה לעבור לי ככה, די בסדר. אני רעבה, אך לא הרבה יותר ממה שאני בדרך-כלל בבית הכנסת. רק אחרי הצום מגיע הכאב ראש, ומעט אוכל כבר עושה אותי מלאה עד בחילה אם לא שבעה בכלל.

אבל לחמרת הוא בא –

הרעב.

כמו בור רחב עמוק אפור כהה עם ריח של עובש. מה שזורקים לו כאילו נעלם באוויר ומעולם לא מצליח להגיע לתחתית או אף לגעת בצדדים ולהתחיל למלאותו.

יוצא, אם כן, שיום למחרת הצום אני מקדישה לאכילה ללא הפסקה, מעין נסיון מיואש להשלים את החסר. "באק-לאש" (backlash) אני נוטה לקרוא לזה. או בעברית, פוסט צומ-אטיק סטרס סינדרום.

הפעם, אחרי הצום, אמר לי בן זוגי שהוא כבר מצפה לבאק-לאש משלו. אתה???? שאלתי בתדהמה. שהרי הוא נמנה עם האנשים האלה שמסוגלים לשכוח לאכול בכלל לא כל שכן ביום שאחרי. באמת לא היה לי את זה קודם, הוא ענה, עד שאת סיפרת לי עליו!

עכשיו כבר לא נעים לי. אולי בכלל הייתי צריכה להוסיף כאן לכותרת אזהרה: "קריאת מילים אלה עשוייה לסכן את בריאותך."

 

 

 

 

 

4 תגובות

  1. מעניין שהשעה רבע לשש וקמתי לאכול מתוך רעב, כאילו לא אכלתי שבוע. הדלקתי את המחשב ומה אני קוראת הסידרום של הפוסט צום-אתיק. ביתאבון חמודה

    • יש לך מזל. אני הייתי ערה עוד קודם לכן. ותסתכלי על השעות של הפוסטים האחרונים??!!

  2. אני לא צמה, אבל אצלי הפוסט צומאטיק מדיע כל חודש, לפני ביוץ ולפני וסת. בדיוק ככה, מזון שנכנס ולא מספיק להגיע לתחתית כי הוא מתאדה ישר.

השאר תגובה ל אומי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר