הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
שאלה שאני תוהה בה הרבה היא: האם ניתן ללמוד מן הטעויות של אחרים? וליתר דיוק, האם מישהו יכול ללמוד מן הטעויות שלי? בתקווה שכן, החלטתי שמדי פעם אחשוף בפורום זה חלק מן הטעויות שלי. הנה, אם כן, טעימה ראשונה:
לא רחוק מן הבית שלנו נמצא דוכן פלפל ולידו מן פח אשפה ועליו שלט: "מיחזור לשם צדקה." אני מאד אוהבת לאסוף את הריקים שלנו (בקבוקי היין, פחיות שתייה, וכו") ולהפקיד אותם בתוך הפח-מיחזור הזה. ככה, בבת אחת, אני משיגה שלוש מטרות נעלות: הליכה, מיחזור וצדקה.
פעם, בדיוק כשעמדתי שם ליד הדוכן ומילאתי את הפח בבקבוקים הריקים שלי (ואת עצמי בגאווה עצמית), הגיעה לשם נהגת באוטו-טרנטה וחיוך גדול על פניה. "כל הכבוד," היא אמרה לי, והחלה לרוקן את הפח כולו אל תוך האוטו שלה.
משהבנתי כי היא זו שאחראית על פח המיחזור האמור, דרשתי ממנה, " מדוע יש רק פח אחד, כאן? מדוע אין לך יותר, גם במקומות אחרים?" (שהרי אם אמרתי שמדובר בדוכן לא רחוק מהבית, הוא בכל זאת לא כל כך קרוב).
ברגע שאמרתי את הדברים האלה, ראיתי איך שהחיוך נמחק מפניה ובמקומו מבט עייף ומאוכזב, "אני עובדת ככל יכולתי," היא השיבה.
איך התביישתי מעצמי. הינה לפני הבן אדם היחיד שמסתובב בכל העיר כדי לאסוף בקבוקים למיחזור ולצדקה ואני באה אליה בדברי תוכחה וביקורת.
איזה רעיון ואיזה אומץ! לכתוב על טעויות. כל הכבוד.
היי מיכל. לא מרגישה אמיצה, אבל תודה על מילים שלך. א.
באמת כל הכבוד לך, אומי.
ויותר מעל המיחזור, על החרטה שאת חשה
ועוד משתפת אותנו בה.
מאד הזדהיתי עם התחושות שלך במקרה הזה, לי ממש כל יום כמעט, או אולי אחת לכמה ימים קורה משהו קטנטן, שאני חשה חרטה עליו.
לפעמים אני מספיקה לתקן ולהתנצל מכל הלב כלפי האדם השני, לפעמים לא.
והחרטה בלב נשארת.
נדמה לי שחרטה מלאה נחשבת הרבה, כלומר הכוונה.
היי רונית. זן שאלה טובה אם עצם החרטה עוזרת. לא יודעת. לדעתי, זה רק עוזר אם זה גורם לך לא לעשות אותה טעות שוב. הבעיה, כפי שאת כנראה יודעת, יש כל כך הרבה "טעויות" שנשארו לעשות. ולי יש לשון שרץ מהר מהר לפני המחשבות! בשורות טובות! O.