בננות - בלוגים / אומי לייסנר / לידה על גבי עיתון
הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

לידה על גבי עיתון

 

 

מה לעשות, לידה היא פשוט הבייבי שלי. במשך כשש השנים האחרונות אני מתעסקת בנושא, זאת אומרת, לומדת אותו. (גם ילדתי בפועל, אך זה כבר סיפור אחר.) לא פלא, אם כן, שכל פעם שמופיע בנושא איזה כתבה או מאמר באיזה עיתון או תכנית רדיו, הדבר מקפיץ אותי. שעות רבות אני מסוגלת לשבת ולנתח את הדברים שנאמרו, ועוד יותר, את מה שלא נאמר במפורש. ולאחר מכן אני מוצאת את עצמי מחברת תגובות יפות, כתובות בצורה תמציתית וברורה ומנומקות היטב, כך שגם מתנגדי הנחרצים ביותר חייבים להסכים איתי.

הלכה למעשה, רק לעתים רחוקות מאד אני מחליטה להוציא לפועל את הפנטזיה שלי ומתיישבת לכתוב את התגובה האמורה. ליתר דיוק, אני מנסה לעשות כן. שהרי, ישנו בהקלדה משהו שעשוי להקשיח את זרימת המחשבות ולהפוך את התגובה היפה והתמציתית והמנומקת היטב למערבולת של הכרזות אמוציונאליות הגובלות בדמגוגיה. הפתרון היחיד הוא לעבור, לעבור ולעבור על המלים, תהליך אשר, אני מניחה, כל אדם המכור לכתיבה מכיר היטב.

היו היה שגם אזרתי אומץ ושלחתי את התוצר הסופי לחברה נאמנה, חכמה ושקולה לבדיקה, שהרי עברית איננה שפת האם שלי. המטרה הסודית שלי: לוודא שלא השתגעתי לגמרי בדברי, שהרי מי שלומד את נושא הלידה במשך כשש שנים עלול להשתגע. רק אחר-כך, משחזר אלי המאמר עם מספר הערות בדבר שגיאות כתיב ודקדוק בלבד, אני לוחצת על הכפתור המתאים ונותנת לו לעוף, ישר לידי מערכת העיתון או מנהל האתר או לך תדעו מי יושב שם בצד השני של המחשב.

ככה, לאט לאט, התחלתי להוציא ולפזר טיפין טיפין של האקטיביזם הבוער בפנימי. אך משום מה, קבעתי לעצמי יעד — משונה מה לפמיניסטית שכמוני – עיתון "הארץ." לכך היו שלוש סיבות עיקריות: א. "הארץ" נהיה עבורי מעיין סמל של השתלבות בארץ; ב. זה העיתון שמגיע אלנו הביתה, ומטבע הדברים, אם ב"הארץ" מתפרסם מאמר/כתבה על לידה, אני נתקלת בו; ו-ג. לעתים קרובות מדי נדמה לי, לפחות בכל הקשור ללידה, שרק צד אחד של הספור, הרפואי, מופיע בעיתון. אך אני חייבת להודות, לרושם אחרון זה נמצא גם מימד אישי – כל פעם שהייתי שולחת תגובה למאמר רפואי מעין זה היו דוחים אותה.

ואז, יום אחד, לפני כחודש ימים, הופיע מאמר של פרופסור אחד בנושא ייסורי היולדת. לכאורה, דיבר המאמר על שיטות שונות להקלת כאבי היולדת – "ההרדמתית, הטבעית והנפשית." בפועל, התמקד המחבר בשיטה ההרדמתית בלבד, מה שנראה לי הגיוני למדי — שיטה זו היא היחידה המתאימה באופן רציונאלי למערכת בית החולים. בסוף המאמר הצעתי מה שאני רואה כדרך היחידה האפשרית להקלת כאבי היולדת באמצעות כל השיטות – לדרוש מן הממשלה להוציא את המונופול על ניהול הלידה מידי בתי החולים בכלל ומידי הרופאים בפרט ולפתח שלל אלטרנטיבות ללידה אחרת (כגון, מרכזי לידה למיניהם ועד לידת בית), כמו בשאר המדינות המפותחות, ולממן את הבחירה המיודעת ביניהן.

הפעם הודיע לי נציגת העיתון שהמאמר התקבל לפרסום אלא מה, נאמר שהוא ניו-אייג'י/רדיקאלי מדי – הרחבת בחירת היולדת רדיקאלית מדי, אפשר לחשוב — והייתי צריכה למתן אותו, פעמיים, לפני שהוא התקבל לפרסום. קודם מחקתי את המילה מונופול, ואחר כך את ההצעה לגבי פתיחת מגוון אפשרויות לידה מחוץ לבתי החולים, ובסופו של דבר נותר רק פתרון אחד: הצמדת מיילדת לכל יולדת – המכנה המשותף של רוב השיטות הטבעיות-נפשיות –אשר הוכחה כגורם שמנמיך את הצורך בטכנולוגית ההרדמה.

לאחר זמן מה, אכן הופיע המאמר בעיתון, אלא מה, במקום המילה מיילדת הופיע מיילד. (הפעם פחדתי שבאמת השתגעתי.) במלים אחרות, ההצעה להצמיד מיילדת לכל יולדת הוחלפה בהצעה להצמיד לכל אחת מיילד. ללא ספק, מדובר בתיקון שגיאת כתיב בלבד, פועל יוצא מכללי הדקדוק העבריים, לשון זכר כולל נקבה ולא ההפך. הבעיה היא שבארץ אין לנו גברים שהם מיילדות – פקודת המיילדות עצמה מדברת על מיילדת כאישה. ואם הכוונה היתה שלכל יולדת יש להצמיד רופא מיילד, אז אל תגידו את זה בשמי בבקשה!

השורה התחתונה – אני עם העיתונות גמרתי! תתקנו לי אתם את שגיאות הכתיב שלי, אתן/ם שלא היו מעלים על דעתכן/ם להפוך את האישה לגבר רק בגלל שהיא אישה. יחי הבלוג הפמיניסטי!

למי שרוצה לקרוא את הרשימה עליה מדובר ראו – ד"ר אומי לייסנר, "במקום הרדמה," הארץ, 22 ביולי 2007, 2ב.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/884625.html

 

 

 

 

 

 

 

12 תגובות

  1. באמת תהיתי על המילה \"מילד\" כשקראתי את המאמר ב-\"הארץ\". הגעתי למסקנה שהכותבת נקטה עמדה פמיניסטית ורצתה דווקא להדגיש שהמקצוע אינו שמור לנשים בלבד. עכשיו מגלים שמדובר על עריכה.
    יש לציין בעניין זה שכל העיתונים בחו\"ל שכתבתי עבורם מאמרי דעות מעבירים את הנוסח הערוך אלי לביקורת ואישור לפני הפרסום. על \"הארץ\" לאמץ נוהל סביר זה.

  2. איימי, לא חבל?
    רוב הקוראים (חוץ אולי מחיים ויצמן ועוד כמה) ככל הנראה קראו את הכתבה והתרשמו מהרעיונות החשובים שלך בלי לשים לב להבדל בין מיילד למיילדת. אולי חשבו שאנחנו מדינה מתקדמת במיוחד או חברה מתקדמת מאוד, שבה יש גם גברים מיילדים.
    למה לחשוך מן האומה את התובנות החשובות שלך?
    מזל שנולד הבלוג הפמיניסטי

    מזל טוב

  3. מירי פליישר

    אני בעד כתיבה ובעד ביטוי של מה שחשוב לך ולא חשוב מה הבמה ,מחד
    מאידך אם מישהו יציע לי לפרסם על נייר מה זה אשמח.אבל בינתיים…
    וכן לא הייתי מוותרת ,אם כבר עשית דרך על הנייר,כעצת קודמיי.

    • אולי זה קל מדי להרים ידיים.
      זוגתי טוען שהכל דיבורים — שברגע שמופיע שוב משהו שיקפיץ אותי, אני אקפוץ. אני מקווה שהוא ואתם צודקים.

  4. רונית בר-לביא

    וואו, האמת שהזדעזעתי.
    לא ידעתי שהארץ, שאני מחשישבה לעיתון פתוח מצנזר דברים כל כך חשובים ובסיסיים, ופוגע ככה בחופש הביטוי.

    אי אפשר לעשות משהו כולנו יחד ?

    אולי תכתבי "מכתב למערכת", אלה שמופיעים בתחילת הגיליון, הם בדר"כ מפרסמים, ובעיקר מכתבים שמבקרים אותם, ראיתי שאין להם בעיה לפרסם.

    אותי ממש הטרידו דברייך כאן (לחיוב).

    • תודה לדבריך.
      מדוע לא כתבתי מכתב למערכת?
      1. לא היה לי כוח
      2. פחדתי שזה יתפרש כ"בכיינות", תכונה שנראה לי שנואה כ"כ בארץ
      3. זה לא ממש עוזר — הנזק כבר נעשה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר