הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
עוד לפני שהיה בן ארבע, ליווה אותי פעם הבן הקטן לבית הכנסת ובאמצע התפילה התלונן שהוא לא רואה את השם. חברה שלי שמעה אותו בחצי אוזן ומיד זזה הצדה כדי שיראה יותר טוב את החזן אבל זה לא עזר. הסברתי לה שלא את החזן הוא מחפש אלא את השם ושנינו חייכנו. הבן נעלב מעט והלך לדרכו בתוך האולם, הציץ ארוכות לצד השני של המחיצה, ולאחר מכן חזר אלנו מבסוט והכריז, "אה, זה בסדר, ראיתי אותו." למען האמת, קצת התאכזבנו מכך שחיפושיו הסתיימו בעזרת הגברים ובכל זאת שאלה אותו חברתי, "איך הוא נראה?" היא באמת רצתה לדעת. אבל בני סרב לומר. אז התעלומה נמשכת.
טוב!
ונכון: התעלומה נמשכת.
תודה, אומי.