שני לקחים בהתמודדות עם מבקרים

בעיתונות השבת הופיע ראיון של מבקר הקולנוע של הארץ, אורי קליין, עם במאי הקולנוע יוסף סידר לרגל צאת סרטו "הערת שוליים." אלא שמהר מאד גילה המבקר כי הבמאי בעצם בא לפגישה כדי לדבר על המבקר. יש לציין כי את הראיון עצמו, לא יכולתי להביא את עצמי לקרוא, משום מה, ואולי בגלל הכוחניות שנדפה מן הדברים הבאים שהופיעו בתת-הכותרת, ובכל זאת יש מה ללמוד מהם לדעתי. נאמר כך:

"מוזר לי לחשוב שאני יושב מול במאי הקולנוע המעוטר ביותר בישראל – פרס בברלין, פרס בקאן, מועמדות לאוסקר, זכיות באוסקר הישראלי –  וזה מה שמציק לו,  שאני לא אוהב אותו ואת סרטיו;  או בואו נאמר, לא אוהב אותם מספיק. זה מוזר וזה גם קצת עצוב."

ומעניין לעניין באותו עניין, וגם להבדיל אלף הבדלות:

השבוע נפטרה ד"ר רוזלין זוסמן יאלו (Rosalyn Sussman Yalow, נולדה  בשנת 1921), פיזיקאית רפואית אמריקאית יהודייה, כלת פרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 1977 על פיתוח שיטת המבחן הרדיו-אימוני.

בהספד שהופיע בניו יורק טיימס נכתב עליה הסיפור הבא:

כחמש שנים לאחר שזכתה בפרס, דיברה ד"ר יאלו עם קבוצת תלמידים על האתגרים של החיים כמדען והיא אמרה להם כך, "בהתחלה, דוחים רעיונות חדשים; אחר-כך, ובתנאי שאת צודקת, הם הופכים לדוגמה (dogma) — ועם קצת מזל, את יכולה להקריא את מכתבי הדחייה כחלק מן ההצגה שלך בטקס קבלת פרס הנובל."

מסקנה: לכל אחד, אפילו האדם המוצלח ביותר, יש מבקרים, במידה זו או אחרת. תמיד יהיו כאלה שלא מסכימים איתך או לא אוהבים את עבודתך. אז פשוט צריכים לקבל את זה כך, ולא להתעכב על דברי הביקורת יותר מדי זמן, ובטח לא לתת להם לחדור פנימה. אלא צריכים לדעת לעבור הלאה, לקום ולהמשיך, ובעיקר, להישאר נאמן לעצמך. ואם מדי פעם, נוצרה איזו הזדמנות להתנקם במבקרים, הרי זה כיף מאד!

הנה הלינקים:  

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1230130.html

http://www.nytimes.com/2011/06/02/us/02yalow.html?_r=1&ref=obituaries&pagewanted=all